מדוע מותר להם ואסור לנו?

אנחנו מבינים את הצהרת משרד החוץ הפלסטיני וגם עושה כך הנשיאות הפלסטינית וסקירתם האישית בחריפות כל פגיעה בירדן; בתגובה למה שכתבה מרים אלטאריפי, העובדת בטלוויזיה הפלסטינית, בעמודה האישית ב"פייסבוק" על פגיעות לירדן ומלך ירדן. כמו כן, אנחנו מבינים את החלטת טלוויזיה פלסטינית להפסיק אותה מהעבודה ולפתוח נגדה חקירה, כמו גם את התגובה הכועסת מאוד מכמה ירדנים שהגיעה עד דרגת הדרישה לשלילת האזרחות הירדנית שלה, מה שאכן התרחש, למרות ששלילת האזרחות שולחת מסר לכל הפלסטינים הירדנים שהנאמנות הראשונה שלהם צריכה להיות לירדן ולא לפלסטין או לגורם אחר.

כן, מרים אלטאריפי טעתה והיא אזרחית רגילה, אבל, מה לגבי כמה ירדנים וערבים שפוגעים בעם הפלסטיני ובמנהיגותו עד דרגת בגידה? ידוע שחלקם מכהנים בתפקידים רשמיים, כיום או בעבר, כשרים או חברי פרלמנט או דמויות ציבוריות ידועות, והגרועים ביותר בביקורתם על הרשות הפלסטינית ונשיאתה ואפילו בהאשמות בגידה כלפיהם ולפלסטינים ובעיקר כלפי תושבי עזה המתנגדין לשלטון חמאס, הם ירדנים מקוריים או פלסטינים בעלי אזרחות. אז, מדוע ממשלתם לא מענישה אותם כי הם פוגעים בעם אחים ובנשיאו? ولماذا لا מתלונן או מפגין מדינת פלסטין בפני הממשלה הירדנית על ההשפלות הללו המופצות דרך אמצעי התקשורת החברתית ולעיתים דרך ערוצי טלוויזיה ירדניים?
למשל, מה עשתה הרשות הפלסטינית כדי להגיב על מראו aן المعشر, שר החוץ הירדני לשעבר ושגרירה בישראל, כאשר אמר בכנס בשם "ירדן ומשוואת הנייטרליות הבלתי אפשרית" בדצמבר 2025: "הרשות אינה מייצגת את העם הפלסטיני, ונשיא אבו מאזן אינו מייצג איש"? ובפודקאסט בשם "הפתרון מהו", הוא חזר ואמר: "הרשות הפלסטינית היא כלי בשירות ישראל, והנשיא הפלסטיני אינו מייצג איש". ישנם רבים נוספים מיהודים וערבים שפגעו בפלסטין, ברשות ובמנהיגות, והתערבו בצורה בוטה בעניינים הפלסטיניים.

יש מי שיכול לומר שרבים מהפלסטינים נגד הרשות ונגד הנשיא אבו מאזן וחלקם מצהירים בפומבי שהם לא לגיטימיים ואינם מייצגים את העם הפלסטיני. למרות שהדבר נכון, זה עניין פלסטיני פנימי; גם בתוך המדינות הערביות לא כל העמים תומכים במנהיגיהם ובמשטריהם.
אז עד מתי ימשיכו הפלסטינים להיות ה"חוטף הנמוך" שזוכים לזלזול מצד כמה פוליטיקאים ערבים כושלים, או המבקשים شهرة ולטעון לאומיות, או המוגנים על ידי גורמים עוינים והשונאים את העם הפלסטיני?