הפאשיזם של טראמפ

נאומים של נשיא ארצות הברית בתקופת כהונתו השנייה, וצוותו הפוליטי של שרים ושליחים ושגרירים והמעשים שלהם בונים גישה ניהיליסטית כלפי מדינות אחרות, חורגים מהמוסדות הבינלאומיים של מבנה הסדר העולמי, וכללי היחסים הבינלאומיים ועקרונות המשפט הבינלאומי, ופאשיסטים בכינוי סיבות למלחמתו האחרונה על איראן המבוססות על הבנה והמלצות של יועציו שאין להם ניסיון דיפלומטי או פוליטי קודם או מיומנויות טכנולוגיות בתחום שבו הם עוסקים.

מעשיו והצהרותיו, כמו גם הצהרות צוותו הפוליטי, מציגים גישות גזעניות כלפי העמים באזור המזרח התיכון; כמו בהצהרתו כי "העם האיראני הוא עם של טרור ושנאה", ו"ילדי עזה נולדים עם נשק בידם", והכינוי של שליח ארצות הברית טום בארק למדינות המזרח התיכון כ"רק כפרים ושבטים", והצהרת הנשיא האמריקאי על כך שהמרחב הקטן של ישראל באזור המזרח התיכון הגדול, או הצהרות השגריר האמריקאי בישראל מייק האקבי שעוברות על פני אדמת פלסטין אל הזכות התורה בישראל הגדולה "מהפרת עד הנילוס", וחטיפתו של הנשיא הוונצואלי ניקולס מדורו, והתנהגותו עם מדינות האיחוד האירופי וניסיונו לשלוט באי גרינלנד ובתעלת פנמה ולצרף את קנדה ולשנות את מפרץ מקסיקו, לא לדבר על העימות הלשוני החמור שהתרחש בבית הלבן עם הנשיא האוקראיני זלנסקי שאין כדוגמתו בלובי הבית הלבן, מראה שינוי נרחב ועמוק בהתנהגות ארצות הברית ביחסים הבינלאומיים, ומצביעה על חוסר אכפתיות כלפי בני ברית ארצות הברית (כפי שקורה עם אוקראינה ומדינות המפרץ, שלא לדבר על היבשת האירופית וברית נאט"ו) או על האינטרסים של המדינות שיש להן קשרים אמינים עם ארצות הברית.

במנח שלי, העקרונות שמנחים את התנהגות הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מתבססות על תמהיל של עקרונות; חלקם אישיים הקשורים לאגואיזם של דונלד טראמפ עצמו וליצר האבירות שלו ולצורך שלו להיות במוקד האירועים, שבו הוא רוצה שכל האירועים יתנהלו במעגלו, שהן מבוצעות תמיד במגוון תחומים ובכפוף למודל העסקים הכין, בו ההצעה הטובה ביותר צריכה להתממש במחיר הזול ביותר בכדי להשיג את המפרטים הטובים ביותר "בנדל". אישיות זו המיקיאולית רואה שהמטרה מצדיקה את האמצעים בולטים בצורה ברורה בהתנהגותו הפוליטית בשתי כהונותיו, והופכת לפאשיזם בשליטתו בכוח הצבאי העצום של ארצות הברית. זהו תהליך המשולב עם הטבע הניהליסטי של האישיות האמריקאית המדמיינת שהארצות הברית מנהלת את העולם או שהיא הכוח היחידי בעולם שאין איש שיכול להפר אותו.
והחייאתו את עקרון מונרו מתוארת כעיקרון מנחה של הפוליטיקה האמריקאית בחצי הכדור המערבי "הגן האחורי של ארצות הברית", והוא העיקרון שהוכרז בשנת 1823 למניעת התערבות אירופית בענייני היבשת האמריקאית; שהפך היסטורית ממהות הגנתית לכיסוי פוליטי להתערבות ולהגמוניה, והכהונה השנייה של טראמפ, לא הייתה רק אזהרה לכוחות חיצוניים, אלא הפכה ליסוד מפורש של סידור המצב באזור אם וושינגטון רואה כי מאזן האינטרסים או הביטחון הלאומי מחייב זאת, וההתערבות החיצונית באמצעות כוח צבאי.

בנוסף, ההתבדלות מהשתתפות בארגונים בינלאומיים ובמיוחד מתוך האומות המאוחדות בהנחה של עצירה של הוצאת הוצאות כספיות על מה שחורג בארצות הברית או מחויבויות בינלאומיות שעשויות שלא להחזיר תועלת ישירה לארצות הברית אשר מהוות חוב כספי על הקופה האמריקאית ומס מהמיסים או שארגונים אלו פועלים באיבה לישראל.

לא לדבר על התחברות בצוות של יועצים המאמצים את רעיונות הימין הקיצוני "והשכנת ימאינים קיצוניים לביצוע רעיונותיהם", ורעיון המקסיום של הרווחים הכלכליים של ארצות הברית הכולל החזקה במתכות מאוקראינה ובסיסים פיננסיים ממדינות המפרץ וחברות גדולות במזרח התיכון مقابل קבלת תמיכה (הברית עם) ארצות הברית. בנוסף לרעיון הקיימות במציאות כלשהי כלומר להכיר ברווחים האזוריים שמושגים בכוח צבאי בתמיכה לא נגמרת עם היישוב הישראלי.

החייאתו של הנשיא דונלד טראמפ את עקרון מונרו, שבו השתמש המנהיג הנאצי אדולף היטלר עצמו במובן השטח החיוני לשליטה על מדינות אירופיות בשנות ה-30 של המאה הקודמת, שהובילו לפרוץ מלחמת העולם השנייה, והתאמה שלו עם הדחף הקולוניאליסטי להגמוניה ושליטה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו באזור המזרח התיכון, מראה כי אנו בפני שיטה המבוססת על "הפאשיזם של טראמפ" שמובילה לשינוי הסדר העולמי באמצעות כוח צבאי "שלום באמצעות כוח" במקום בדרכים דיפלומטיות; אשר מבוססות על עקרונות המשפט הבינלאומי, שיח ושיתוף פעולה בינלאומיים שהקנה האבולוציה האנושית והתרבותית של האנושות, בפתרון הסכסוכים וההתנגדויות דבר שבהחלט מעיד על כך שיש גישה להתחלת מלחמה עולמית.