בין פרגמטיות לניהול הישרדות: לאן פונה חמאס לאחר בחירת חליל אלחיה?

מחבר: חכמת נביל המצרי

הפוליטיקה הפלסטינית כבר לא יכולה לשאת קריאות שטחיות או החלטות מהירות. מה שמתרחש כיום איננו שינוי פשוט בשמות בתוך הפלגים, אלא הוא השתקפות של שינויים עמוקים שהכפילה המלחמה, האובדן האנושי, והשינויים האזוריים והבינלאומיים. מהצד הזה, הבחירה בחליל אלחיה להנהיג את חמאס מעוררת שאלה לגיטימית: האם אנו ניצבים מול שינוי בגישה, או שמא מדובר בשינוי פשוט באנשים?

כשמסתכלים על מסלול חמאס בשנים האחרונות, מתברר שהארגון עובר בהדרגה משלב של ניהול הסכסוך לשלב של ניהול הישרדות. מלחמת עזה האחרונה יצרה מציאות שאין דומה לה; חורבן רחב, משבר אנושי חונק, לחצים פוליטיים וביטחוניים, ושאלות גורליות לגבי עתיד הרצועה ומעמד הארגון שם.

בתנאים כאלה, שמירה על נוכחות פוליטית וארגונית היא מטרה שחשיבותה אינה נופלת מניהול העימות הצבאי. לכן, נראה שהארגון פונה לכיוון של פרגמטיות פוליטית רבה יותר, מבלי להודיע על ויתור על המסר המסורתי שלו או על החזון שלו להתנגדות. הפרגמטיות כאן אינה בהכרח ויתור, אלא ניסיון להסתגל למציאות חדשה שנכפתה על ידי מאזן הכוחות.

אין לראות בבחירה בחליל אלחיה שינוי יסודי במדיניות הארגון. חמאס אינה ארגון שמתבסס על החלטה אישית, אלא נשענת על מוסדות הנהגה וכללים פנימיים שמסמנים את הכיוונים הכלליים שלה. עם זאת, בחירת דמות שיש לה נוכחות פוליטית וניסיון רחב בתחומי המשא ומתן והיחסים עם מתווכים עשויה לשקף רצון לתת מרחב גדול יותר לכלים פוליטיים ודיפלומטיים בשלב הבא.

ייתכן שהנושא הדחוף ביותר בפני ההנהגה החדשה הוא כיצד לעבור משלב המלחמה לשלב ניהול התוצאות שלה; החל מלהפסיק את הירי, דרך סוגיית השבויים, ועד לשיקום וסידורי השלטון בעזה. נושאים אלו דורשים יכולות משא ומתן ויכולת להתמודד עם צדדים אזוריים ובינלאומיים שונים, בדיוק כפי שדורש פנייה פוליטית שתוכל לפנות גם לפנים וגם לחוץ במקביל.

אבל היה זה שגוי לחשוב ששינוי ההנהגה של הארגון בלבד ישנה את מציאות רצועת עזה. עתיד הרצועה כרוך בגורמים שהם גדולים יותר מכל פלג פלסטיני; כמו טיב המדיניות הישראלית, העמדה האמריקאית, תפקיד המתווכים האזוריים, עתיד המערכת הפוליטית הפלסטינית, ואפשרות להגיע לנוסחה משותפת לניהול השלב הבא. לכן, כל הנהגה, באשר היא, תישאר פועלת במרחב מוגבל המכתיב אותו הסביבה הפוליטית והביטחונית שסביבה.

ואולי האתגר הגדול ביותר בפני חמאס היום אינו רק כיצד לשמור על הנוכחות הפוליטית שלה, אלא כיצד להשיב את אמון הקהילה שנחלשה על ידי המלחמה, ומחפשת ביטחון ויציבות ושיקום בדיוק כמו שהיא מחפשת סיסמאות وعמימות פוליטיות. שכן הקהילות היוצאות ממלחמות לרוב מסדרות מחדש את העדיפויות שלהן, ומקבלות יותר עניין בשיפור תנאי החיים היומיומיים, מבלי שזה אומר בהכרח ויתור על השקפותיהן הלאומיות.

השלב הבא לא יהיה מבחן ליכולת חמאס להתנגד רק, אלא ליכולתה להסתגל פוליטית, לנהל משברים, ולבצע איזון בין העקרונות הלאומיים לדרישות המציאות. הצלחת כל הנהגה לא תימדד בדבריהם, אלא ביכולתה להפוך את הסבל לאפשרות לשיקום האדם והמוסדות, ולפתוח אופק פוליטי שמקל על סבל הפלסטינים.

בסופו של דבר, הבחירה בחליל אלחיה עשויה להיות סימן להתפתחות בכלים לניהול הארגון, אך היא לא אומרת בהכרח שינוי במהות הפרויקט הפוליטי שלו. ואילו עתיד עזה, לא תיצור דמות אחת או פלג אחד, אלא ייקבע על ידי אינטראקציה מורכבת בין הרצון הפלסטיני לסביבה האזורית והבינלאומית, ובין היכולת להתגבר על הפילוג ולבנות חזון לאומי כוללני שמציב את טובת האדם הפלסטיני בראש העדיפויות.