פרידמן: 3 מנהיגים שמובילים אותם הגאווה למלחמות חסרות מוצא

סדנואוס - הכותב האמריקאי תומאס פרידמן מתח ביקורת על הנטייה לאופציות צבאיות אצל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, והנשיא הרוסי ולדימיר פוטין ואמר שהמשותף בין המנהיגים הללו הוא ההנחה של כל אחד מהם שהוא החכם ביותר, מה שהניע אותם לקבל החלטות אסטרטגיות שגויות שהכניסו את מדינותיהם למלחמות מורכבות שקשה לצאת מהן.

במאמר בניו יורק טיימס, אומר פרידמן שהמנהיגים השלושה הקיפו את עצמם בסובבים אותם שמשתפים את מה שהם רוצים לשמוע, במקום להציע הערכות ריאליסטיות, מה שהוביל אותם להפריז בהערכת היכולות שלהם ולזלזל במתחרים שלהם, והם מצאו את עצמם בסכסוכים חסרי אופק שלא ניתן לסיים אלא באמצעות מו"מ.

הכותב מתמקד בביקורתו על ההתנהלות של נתניהו מול איראן, ואמר שהוא טעה טעות אסטרטגית כאשר הניח שההתקפות הצבאיות בלבד יכולות להפיל את המשטר האיראני, ושהצד הישראלי מסוגל לתכנן את השלב שלאחר נפילתו ולבחור מנהיגות חדשה בטהראן.

הוא מציין כי המוסד ביצע פעולות חיסול וחדירות ביטחוניות מורכבות, אך הוא לא בהכרח בעל היכולת להבין את השינויים הפוליטיים והחברתיים בתוך המדינות המיועדות. הוא רואה שההסתמכות של המוסד על מתנגדים למשטר האיראני הניעה אותו להפריז בהערכת השבריריות של המשטר ובהיתכן של קריסתו המהירה.

הערכות שגויות

פרידמן מוסיף שההערכות השגויות הללו השפיעו גם על טראמפ, שהתעקש על האפשרות לשינוי המשטר האיראני באמצעות כוח צבאי, מבלי להתייחס לאזהרות של בכירים אמריקאים שראו את התסריטים הללו לא ריאליסטיים.

הכותב מצטט מה שחשף הניו יורק טיימס על הכנת המוסד תוכנית להחזיר את הנשיא האיראני הקודם מחמוד אחמדינג'אד אל חזית השלטון לאחר הפלת המשטר הנוכחי, וסבור שהרעיון הזה משקף חוסר הבנה עמוק של ההיסטוריה האיראנית, שכן קשה לאיראנים, גם לאלה המתנגדים למשטר, לקבל מנהיג שנראה כי הוא מוכתב מבחוץ.

פרידמן משווה את זה למה שקרה באוקראינה, כאשר פוטין הניח שהכוחות הרוסיים יתקבלו כ"משחררים", בהתבסס על ההנחה שהרוסים והאוקראינים הם עם אחד, וכי ממשלת אוקראינה תקרוס במהירות. הוא אומר שמערכות הביון הרוסיות עשו את אותה טעות כאשר הן הסתמכו על מקורות שדיווחו להן מה שמוסקבה רצתה לשמוע, במקום להעביר את המציאות כפי שהיא.

הכותב טוען כי נתניהו, על אף מה שהשיגה ישראל צבאית מול חמאס וחיזבאללה ואיראן, לא הצליח להמיר את ההצלחות הללו למציאות פוליטית חדשה שמבטיחה שלום קבוע, אלא הפך את המטרה המרכזית שלו להרחיב את השליטה הישראלית על רצועת עזה והגדה המערבית, דבר שפוגע בקשרים של ישראל עם בעלות בריתה המערביות ומחליש את הסיכויים לנורמליזציה עם סעודיה.

חלישת מעמד אמריקה

בנוגע לטראמפ, פרידמן סבור שהוא החליש את מעמד ארצות הברית כאשר נכנס למלחמה נגד איראן ללא ברית בינלאומית או תוכנית פוליטית לאחר המבצעים הצבאיים, דבר שהאפשר לבייג'ינג להפעיל אמצעי לחץ בעלות נמוכה, כמו איום על השיט במצר הורמוז ותקיפת בעלי ברית של וושינגטון במפרץ.

מנגד, הכותב טוען כי המשטר האיראני נושא באחריות רבה למשבר, שכן הוא בילה עשורים בדיכוי מתנגדיו והבזבוז משאביו במאבקים חיצוניים במקום להשקיע בפיתוח.

פרידמן מזהיר שסיכון המסוכן ביותר שעומד בפני איראן בעתיד עשוי לא להיות צבאי, אלא סביבתי, לאור המשבר החמור במים והירידה במשאבי המים, שהיא בעיה שעשויה לאיים על יציבות הארץ יותר מכל עימות צבאי.

הכותב מסיים בכך שכל המלחמות הללו בסופו של דבר יסתיימו במשא ומתן, כי אף אחד מהצדדים שלהן לא יכול להמשיך להילחם עד אינסוף, והסוגיה כבר אינה אם המו"מ יגיע, אלא מתי ייאלצו המנהיגים הללו להכיר בכישלון ההשקעות הצבאיות שלהם ולחפש מוצא פוליטי.