מה משמעות האינטרס הלאומי העליון עבור פלסטינים? ואיך ניתן להשיג אותו?

האינטרס הלאומי העליון הוא ביטוי שנשמע לעיתים תכופות על ידי פוליטיקאים, חוזר על לשונם בכל התחנות והאירועים, וכל אחד מהם עושה בו שימוש כדי להעביר את מה שהוא רואה כנכון, ולעיתים קרובות הוא נתון לשיקולים מפלגתיים, קבוצתיים או אישיים, שעשויים להיות שונים במחשבותיהם, מרכיביהם והשפעותיהם החיצוניות? ולצורך השגתו - או כדי לפקח, כל זרם את המושג שלו, נשאלת השאלה: האם כל הדרכים לגיטימיות, במובן שזו ההבנה שמצדיקה את האמצעים?

למדנו במדעי המדינה שהמושג של האינטרס הלאומי העליון הוא קבוצת מטרות ויעדים בסיסיים שהמדינה - אם היא עצמאית, או עם השוהה תחת כיבוש - שואפת להשיג כדי להגן על עצמה ולהבטיח את קיומה, ההתמדה, האבטחה והריבונות, והוא נחשב למנחה המרכזי למדיניות הציבורית וההחלטות האסטרטגיות בכל האירועים, והאינטרסים הלאומיים כוללים רמות שונות מבחינת עדיפות, והבולטות שבהן הן: האינטרסים החיוניים, אשר בראש סדר העדיפויות כוללים את הגנה על הריבונות והגנה על האדמה מפני כל איום חיצוני או גזילה, ושימור הזהות התרבותית הלאומית מבחינת השפה, ההיסטוריה והערכים החברתיים, הדתיים והמחשבתיים.

כל מה שנאמר משחק תפקיד מרכזי בהכוונת העניינים, וזה מתבטא בניסוח המדיניות החוץ שהיא מצפן לקביעת טבע הבריתות, ההסכמים והעמדות הדיפלומטיות והשטחיות שננקטות כלפי הסוגיות העולמיות, היא גם מהווה את הבסיס להתנהלות הפנימית בגיבוש חוקים, מדיניות ציבורית ותוכניות פיתוח וכלכלה, ופרטי האינטרס הלאומי העליון עשויים להשתנות ולהתפתח בהתאם למידע של השלב, התנאים הפוליטיים והכלכליים, והמהפכים המקומיים, האזוריים והבינלאומיים, אף על פי שכך, ולמרות השוני בגישות, יש לצפות שהאינטרס הלאומי העליון מייצג נקודת מפגש ואלטרנטיבה לאומית שחורגת מהאינטרסים המפלגתיים או הקבוצתיים הצרים והעצמיים.

במקרה הפלסטיני, כאשר ההנהגה הפלסטינית מתהדרת באינטרס הלאומי העליון במהלך להצדיק את החלטותיה השונות, היא מתבססת על החשיבות של הגנת הקיום הפלסטיני המיוצגת על ידי הרשות הלאומית ושלפניה ארגון השחרור הפלסטיני, במטרה למנוע התנגשות הרסנית עם הכיבוש - כפי שמגדירים הפוליטיקאים - ואבטחת התמיכה הבינלאומית, ניהול המציאות המורכבת, כשהיא רואה בצעדים אלה הכרח לאומי להניח את העם משיקום נוסף לחסוך עוד סבל ולחזק את ההתמדה בכלים הקיימים, בהקווה להשיג את העצמאות, ומכאן מתן החשיבות ההסכמתית של ההנהגה להסכמות ולמידות הבין-לאומיות של ארגון השחרור הפלסטיני ומסלולי המשא ומתן, והיא רואה אותן כדרך בעלת השפעה פחותה להבאת ההגנה על הפרויקט הלאומי מהטמעה מלאה, ולהבטחת ההכרה הבין-לאומית במדינה הפלסטינית המיוחלת.

בהתבסס על הפילוסופיה הפוליטית של ההנהגה הפלסטינית ומוסדותיה הביטחוניים והאזרחיים, נקבעות ההחלטות תחת תירוץ האינטרס הלאומי העליון לעם הפלסטיני, במיוחד אילו הקשורות לתיאום ביטחוני עם רשויות הכיבוש, או ניהול המוסדות כצורך טקטי לשמור על המשכיות השירותים החיוניים לאזרחים, למנוע קריסה כלכלית, ולהימנע מהכאוס, בהתבסס על החלטות הלגיטימיות הבינלאומיות, כהפניה למדיניותה, בהנחה שזכייה בדעת הקהל העולמית משרתת את האינטרס הזה בפורומים דיפלומטיים, אזוריים ובינלאומיים, ולעיתים קרובות מקבלות ההחלטות בצורה חד צדדית, או על ידי צווים נשיאותיים תחת כותרת "מצב חירום" וצריך להגן על החזית הפנימית מפיצול בתנאים של חלוק פוליטי וגיאוגרפי בין יהודה ושומרון לעזה, מבלי לכלול או לשים לב למצב הציבורי המתוסכל המערער על מדיניות ההנהגה, דבר שגרם למשבר אמון והרחיב את הפער בין השורות להנהגה, ואף בלי שום תגובה שווה בגודל ובמקום להפרות המתמשכות של רשויות הכיבוש ושל מדיניותן המזלזלת בהסכמים ובתבניות שיתופיות, וכלים מצד מתנחלים שמספקים להם מידע, סימונים ותמיכה טכנית וצבאית, כדי להרוס ולהשמיד את המשאבים האזרחיים הפלסטיניים.

וכאן עולה השאלה: היכן האינטרס הלאומי העליון בצל העלייה בהפרות הישראליות? רבים מהוגי הדעות ומנהיגי הציבור הפלסטיני רואים שיש חוסר ברור בהנהגה, וההנהגה הנוכחית חיה במשבר חסר תקדים, מהבחינה של ניהול ולגיטימיות ואינה מסוגלת לנהל את המשבר הפלסטיני, ועוד היא אינה מתעניינת בנושא הפנימיים הבסיסיים שאילו הוסרו מכשול בפניה, יהיו להם יכולות לחזק את ההתמדה והמחלוקות, וראשיתם ארגון הבית הפנימי וסיום החלוק, והדבר הגיע עד לאשמה נגד מי שדורש שינוי, לצאת מהשורות הלאומיות ולשרת אג'נדות חיצוניות שמטרתן "האינטרס הלאומי העליון" !! אם כי הרוב המוחלט מהדרושים בשינוי מדגישים את מחויבותם וחשיבותם וייחודיותם של ארגון השחרור הפלסטיני, ואת הצורך להשתתף בכל הפלסטינים בשיפור והחידוש של הלגיטימיות שהוכחתה להזדקנות, לחוסר היכולת ולכישלון בניהול ובמאבק, ולהפסיק את ההסתרה של ההחלטה הלאומית, וזה מה שהשפיע על האהדה, השואפת להתעלות ואיפשר לאובדן האמון.

עבור הנאמנות לאינטרס הלאומי העליון של בני העם הערבי הפלסטיני, במקרה הפלסטיני הנוכחי בכל נתוניו, ובצל המנהרה האפלה שההנהגה הנוכחית נכנסה אליה, יחד עם עמה, זה אולי מתנגש מעט יותר ממה שלומדים במדעי המדינה במושג האינטרס הלאומי העליון !!

האם האינטרס הלאומי העליון של העם הערבי הפלסטיני - אם יש רצון אמיתי ונכונות כנה לצאת מהמנהרה האפלה ולהנחות את העם לדרכי הקשבה - דורש, לפני הכל: להתגבר על חילוקי דעות, להעדיף את הדאגה הלאומית על פני ההשקפה הקבוצתית או האישית, ולעבודร่วม בקו ישר עד לרעיון לאומי מאוחד, שמנחה לתוכנית לאומית אחת ומאוחדת, שמתחילה מנקודות משותפות והסכמות מסוימות בין כל הקבוצות הפלסטיניות, ולחצות את נקודות החילוק, מה שעשוי לגשר בין השורה להנהגה, גם אם זה ידרוש להיכנס לבחירות הקרובות ברשימה לאומית אחת שמשתתפת בכל גווני הקשת הפלסטינית.

המראה הפלסטינית היא מאוד מורכבת ומסוכנת, וזה מה שדורש עבודה לאומית משולבת מאוחדת, נקייה מהדאגות האישיות או הקבוצתיות, ולקדש את הפילוסופיות המוקדמות, וללא ספק זה יביא לבניית מנהיגות לאומית שמחזיקה את הדגל, לוקחת על עצמה את המשך הדרך, ומנחה את הדרך ללא השפעות פנימיות או חיצוניות לקראת חירות ועצמאות.