החייאת הזיכרון לגבי תוכניות הסיפוח של יהודה ושומרון

מאז שהחלה פעילות הממשלה הישראלית הנוכחית בסוף 2022, ובס reliance על ההסכמים הקואליציוניים שמקנים רקע והכוונה למדיניותה הכללית, הוזכרו שני ההסכמים הקואליציוניים הנפרדים עם המפלגות "הציונות הדתית" ו"עוצמה יהודית", שלגמרי מחויב מפלגת הליכוד, מבחינת עקרונית בהם, להטיל את הריבונות הישראלית על "אזורים יהודה ושומרון" (הגדה המערבית), תוך התחשבות בשיקולים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכל הנוגע ל"זמן", ול"הערכת האינטרסים הלאומיים והבינלאומיים של מדינת ישראל". כמו כן, התחייב נתניהו גם להכשיר את המאחזים היישוביים שבעיניה של הממשלה הישראלית נחשבים לבלתי חוקיים.

בין סעיפי ההסכם הנפרד עם "הציונות הדתית", נכתב כי "לעם ישראל זכות טבעית על אדמת ישראל. לאור משפט זה ובזכותו, יגבש ראש הממשלה ויפתח מדיניות מסוימת, לפיה תוטל הריבונות על יהודה ושומרון". סעיף זה חזר גם בהסכם הנפרד עם מפלגת "עוצמה יהודית", שבו נכתב: "לעם היהודי יש זכות בלעדית שאין עליה עוררין בכל רחבי אדמת ישראל. הממשלה תנחיל את ההתישבות בכל רחבי אדמת ישראל; בגליל, בנגב, ברמה, וביהודה ושומרון".

החזרה לבסוף לשני ההסכמים הללו, יכולה להזכיר שהכל התפתחויות הקשורות לסיפוח מתנהלות לפי תוכנית פעולה, החלה בסיפוח המנהלי; באמצעות העברת הסמכויות של "המנהל האזרחי" בגדה (מנגנון צבאי) מהצבא לשר אזרחי במשרד הביטחון הוא בצלאל סמוטריץ'. בפועל, החלטות תכנון, ואישור עבודות בנייה, וסלילת דרכים, והשמדת מבנים אינן כפופות עוד לשיקולים ביטחוניים זמניים, אלא לתוכנית פוליטית אידיאולוגית. דבר זה מסיים את הרעיון שהגדה המערבית היא שטח כבוש הנפרד צבאית, אלא מנוהלת כאזור בתוך ישראל גם אם היא נמצאת מחוץ לגבולותיה.

תוכנית הפעולה הזו הגיעה לנקודת שיא נוספת דרך החלטות ה"קבינט" הישראלי ביום ראשון, עם ביטול החוק הירדני שאסר מכירת אדמות ליהודים, והעברת סמכויות הבנייה בשכונה היהודית, ובמרהיב מערות האבות, ובאתרים קדושים אחרים בחברון מהעירייה של העיר הפלסטינית למוסדות תכנון השייכים למנהל האזרחי, והוצאת רישומי הקרקעות למען הגדלת השקיפות והקלה על רכישתם, והביטול של הצורך באישורים מסובכים שהוטלו על יהודים לרכישת קרקעות, והרחבת הפיקוח של המדינה על הפרות סביבתיות, ועל מים, ועל אתרים ארכיאולוגיים באזורים A ו-B, לצד החזרת פעילות ועדת רכישת האדמות לאחר הפסקה של כ-20 שנה, מה שמאפשר למדינה לקנות אדמות באופן אסטרטגי, לתמוך במאחזים בטווח הארוך.

סמוטריץ' כבר הכריז בספטמבר האחרון, בהקשר של מסיבת עיתונאים עם בכירי מוסדות ההתיישבות, שהוא ממשיך בכיוון הסיפוח הרשמי של 82% משטח הגדה המערבית. ובמהלך מה שהוא אמר, הוא וגורמי ההתיישבות במשרד הביטחון, והגוף הממשלתי החדש שהוא הקים במיוחד למטרת הסיפוח, עבדו בחודשים האחרונים על רישום מפות הסיפוח, והסיפוח יהיה לאדמה ולא לאנשים, והוקצו לפלסטינים, לפי אותן מפות, שישה אזורים צהובים, שלא חופפים זה את זה, (כוללים ערים: חברון, רמאללה, יריחו, שכם, טול כרם, וג'נין), אלו הם אזורי המגורים שבהם יתאפשר לפלסטינים לנהל את ענייניהם. וסמוטריץ' פרש את כוונתו ואמר: "אין לנו רצון להטיל את ריבונותנו על אוכלוסייה ששואפת להשמיד אותנו, ויש להילחם באויבים ולא להעניק להם חיים נוחים. מסיבה זו, העיקרון החשוב בהטלת הריבונות הוא להשיג את השטח המרבי עם המינימום של אוכלוסייה". הוא לא גילה איזה גורל מתוכנן לפלסטינים החיים ב-82% מהאדמה, כלומר מחוץ לכתמים הצהובים במפה שלא יוספו."

באמת, מה שצריך להסיק, הסיפוח בגדה המערבית לא נמדד לפי הצהרות ולא לפי מפות רשמיות, אלא לפי קריטריונים של שליטה ממשית, והחוק המיושם על האדמה. מנקודת מבט זו, ארגוני זכויות אדם רבים רואים שהשאלה אינה האם הסיפוח יקרה? אלא מתי תיפסק ההצגה הלא מתרחשת? שכן הקריטריון של הסיפוח הוא "הריבונות הממשית", לא ההכרזה הרשמית."