ההכרה בהפסד הצבאי טובה יותר מהכחשה והתרסה

כל מה שאירע מאז שהציע טראמפ את יוזמתו בעשירי באוקטובר האחרון, ואישור חמאס עליה וחתימתה בשארם א-שייח', מאשר שהעניינים מתנהלים לטובת ישראל, ושחמאס הובסה ואיבדה את הסיבוב הזה של המלחמה. החתימה שלה ואישורה על היוזמה היו בבחינת חתימה על מסמך כניעה, אפילו אם ניסתה להציג זאת בצורה הפוכה.

למרות שמדובר בהפסד למפלגה ולתנועה פוליטית שפעלו באופן עצמאי ואינן מייצגות את העם, ההשלכות שלו השתקפו על העם ועל הסוגיה כולה; שכן הפלסטינים איבדו את החלטתם הלאומית העצמאית, וטראמפ ונתניהו קובעים את גורל הסוגיה, לפחות בעידן הנוכחי.

ושלא תשתנה ההפסד הצבאי הזה להפסד של העם והסוגיה, יש להכיר בו ולהפסיק את ההצהרות המרגיזות של מנהיגי חמאס על "ההפסד של ישראל" ושה"צפתה השיגה את מטרותיה"; שכן איננו יודעים מה המטרות שהושגו מלבד חידוש כיבוש הרצועה, חורבנה, והרעבת תושביה, ואובדן כשל רבע מיליון אנשים בין הרוגים, נעדרים, פצועים ושבויים! יתרה מכך, כמה מהמנהיגים התפלאו מהעובדה שהתנועה כפתה על ישראל לפתוח את מעבר رفח, כאילו המעבר היה סגור לפני ה"צפתה" שלהם, מתעלמים מהמגבלות ומהדרישות שהציבה ישראל במעמד פתיחתו.

המשך חמאס לדבר על ניצחונות, למרות הסכמתה על היוזמה והצהרת דוברה ברצועה שהחמאס מוכנה להעביר את השלטון לוועדת ניהול עזה - בניגוד למעשים בשטח - לא מעביר רק על מצב של בלבול וחוסר כיוון, אלא הוא בבחינת קריאה להמשיך את ישראל לתקוף עד שהיא תשלים את מטרותיה ברצועה, בשומרון ובאזור; דבר המגביר את הספקות לגבי תהליך ה"צפתה", ולגבי תפקידה של חמאס במה שהסוגיה הגיעה אליו.

על אף החשש שלנו שדברים ייצאו מידי הפלסטינים, עדיין ניתן להפחית את ההפסדים בעזרת הכרה של חמאס בהפסדה, מבלי להוסיף על הכחשה ותמרון בהצהרות שהפכו לא משכנעות ולא מאמינים בהם אף אחד.