הקשרים הבינלאומיים בראי הרפתקאות טראמפ

המבצע להפקדת הנשיא הוונצואלי ניקולאס מדורו הדגיש את תיאוריית הדומיננטיות האמריקנית של הנשיא האמריקני دونלד טראמפ ואת מבטו על הקשרים הבינלאומיים תחת הנהגתו או תחת הסיסמה "אמריקה קודם", מבלי להתחשב בכללי המשפט הבינלאומי ומחזק את האינטרסים הכלכליים בכוח צבאי, כאשר הוא משיב את מדיניות השוט העבה של ארצות הברית לחיזוק עקרון מונרו כעיקרון המנחה של המדיניות האמריקנית בחצי הכדור המערבי, עיקרון שהוכרז בשנת 1823 כדי למנוע התערבות אירופית בעניינים של היבשת האמריקאית; עיקרון שהפך היסטורית מנוסחא הגנתית לכיסוי פוליטי להתערבות ודומיננטיות. כהונתו השנייה של טראמפ, איננה רק אזהרה לכוחות חיצוניים, אלא נוכחות צלולה לסדר מחדש את המצב בתוך האזור אם וושינגטון תראה שמאזן האינטרסים או הביטחון הלאומי מחייב זאת.
 
ויעידו הראיות במהלך השנה הראשונה של הנשיא טראמפ בכהונתו השנייה שהוא אינו מכבד את הכללים המוסדיים והמסורות המקובלות במדיניות האמריקנית שהגבירו את מגבלות ההתערבות האמריקנית או האינטרסים של ארצות הברית במשך השמונים השנים האחרונות "מאז תום מלחמת העולם השנייה"; כמו התקשורת הישירה עם חמאס על ידי שליחיו, ואינו מתייחס לכללי המשפט הבינלאומי בהודעותיו הנוגעות להסדרת הפליטים מהעזה בימים הראשונים שלו בשלטון בשנה החולפת. כאשר התנגדות המילים החריפה שהתרחשה בבית הלבן עם הנשיא האוקראיני זלנסקי, שאינה רגילה בטרקלין הבית הלבן, מצביעה על חוסר ההתייחסות שלו לבעלי הברית של ארצות הברית (כמו במקרה של אוקראינה, שלא לדבר על היבשת האירופית וברית נאט"ו). 

ההתנהגות הפוליטית של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ במבצע הצבאי והביטחוני בוונצואלה ולאחר מכן ההכרזה על ניהול המדינה והדומיננטיות על הנפט הוונצואלי, תכנית לפינוי הפליטים או הניסיון לכפות הפסקת אש עם רוסיה והסכם לסיפוח מינרלים מאוקראינה, וההצהרות הנוספות שלו בנוגע לתעלת פנאמה, גרינלנד, קנדה ומפרץ מקסיקו, ולבסוף האיום הישיר על ניקרגואה וקובה, מאשר שינוי נרחב ועמוק של עקרונות המשפט הבינלאומי וכללי הקשרים הבינלאומיים וכמובן התנהגות ארצות הברית האמריקאית. 

ההבנה למה שקרה בוונצואלה בהפקדת הנשיא מדורו באמצעות מבצע צבאי-ביטחוני נובעת מהכללים המנחים להתנהגות הנשיא האמריקני דונלד טראמפ שמתעוררים מתמהיל של כללים; ביניהם ישנם מה שהם אישיים הנוגעים לנרקיסיזם של דונלד טראמפ עצמו, התפרצותו ואהבתו לסטטוס של מפורסם שהוא רוצה שהציבור האמריקני יראה שהוא שונה מהנשיאים האמריקנים שקדמו לו, והחלת סגנון העסקאות המסחריות על העבודה הפוליטית במינימום כסף כדי להשיג את המפרטים הטובים ביותר "הנדל"ן". הדמות הזו, המקיאווליסטית, רואה שהמטרה מצדיקה את האמצעים מתמצא לה באופן ברור בהתנהגותו הפוליטית בשתי כהונותיו, ובאימונו בעקרון השימוש בכוח כדי להשיג שלום "כניעה". 

בנוסף לכך, הוא מאמין בעקרון חיזוק או שינוי המצב הקיים "הכיבוש הצבאי" המתנגד למשפט הבינלאומי ולתכליות אמנת האומות המאוחדות במסגרת חוקית, שיש להרוויח מהיתרונות והמחיר על מה ש"נכבש" כלומר ההכרה ברווחים האזוריים שהושגו באמצעות הכוח הצבאי "כמו שהתרחש בכיבוש הצבאי הישראלי בגדה ובזה ובשליטת המתנחלים על אדמות הפלסטינים ועל העיר ירושלים, או השליטה הצבאית הרוסית על אזורים במזרח אוקראינה".
 
זה מתלווה עם האופי השולי של הדמות האמריקנית "האיש הלבן" המאמינה שאמריקה שולטת בעולם או היא הכוח החזק היחידי בעולם שאין איש מעז לערער עליה; כפי שהתרחש בכנס העיתונאים להודיע על תוצאות המבצע הצבאי בוונצואלה. נוסף לשלו, אמריקה קודם, הקורא להפסיק את ההוצאות הפיננסיות החיצוניות של ארצות הברית או התחייבויות בינלאומיות שעשויות שלא להחזיר תועלת ישירה לארצות הברית, נחשבת בעיה כלכלית על משרד האוצר האמריקני ועל משלמי המיסים, בתמורה להגדלת הרווחים הכספיים לארצות הברית בהשגת מינרלים מאוקראינה ונפט מוונצואלה, וההשקעות בארצות הברית על ידי מדינות עשירות בתמורה לבניית ברית צבאית. שלא לדבר על שפע של יועצים/ שרים המאמצים רעיונות מהימין הקיצוני.