התיישבות רעיונית בגדה המערבית: הפנים המסוכנות ביותר של הכיבוש וסצנריו ההגירה המאורגנת

בעוד האור מתרכז על ההתנחלויות הגדולות, מתנהל בשטח פרויקט התיישבותי מתוחכם ועם פחות עלות פוליטית שהוא ההתיישבות הרעייתית. זהו הפנים האגרסיביות ביותר במערכת הקולוניאליזם המודרני, שלא רק שמטרתו היא להושיב מתנחלים, אלא גם לדחוק את המרחב הגיאוגרפי הפלסטיני ולהפוך את האדמה לרשת של אזורי בידוד, ולהגיר קהילות חקלאיות ורעייתיות בשקט, תחת העטיפה של מה שמכונה "פעילות חקלאית".

הגדה המערבית חווה גל התיישבותי אחד הרחבים ביותר שנראו בעשורים האחרונים, בראשות התפשטות מהירה של מוקדי רעיה אלו. מספר המוקדים הכולל הגיע לכ-289 מוקדים, מתוכם יותר מ-100 מוקדים רעייתיים המתפשטים כקורי עכביש בבקעות, בירושלים, בחברון, ברמאללה, בנצרת ובסלפית. התפשטות זו אינה אקראית; דווח על הקמת 61 מוקדים חדשים בשנת 2024, בנוסף ל-9 מוקדים ברבע הראשון של שנת 2025, מה שמאשר שהתהליך המהיר הזה מתוכנן ומאורגן.

המוקדים הללו לא קמים בחלל ריק, אלא זוכים לתמיכה ישירה מהמוסד הישראלי הרשמי, שהופך את המשרדים והמוסדות המימוניים לכלים למטרת צעדי הלאמת קרקעות ולמימון פשעים. משרד החקלאות הישראלי השקיע כ-3 מיליון שקל בין השנים 2017 ל-2024 תחת הכינוי "מתן מענקים לרעיה". במקביל, השקיע קרן היסוד היהודית (קקל) כ-4.7 מיליון שקל במוקדי רעיה, מה שהופך אותו לעמוד תומך משמעותי בהתיישבות ובהגירה.

למרות שהמטרה המוצהרת היא "חקלאית", המשמעות האמיתית של ההתרחבות הזו היא פוליטית וגיאופוליטית ביסודה. ההתיישבות הרעייתית היא הכלי המהיר והזול ביותר להבטחת שליטה אופקית מלאה על המרחבים הפתוחים, במיוחד באזורים המוגדרים "ג" שביחד מהווים כ-60% משטח הגדה. כתוצאה מכך, ההתנחלויות כיום שולטות על יותר מ-42% משטח הגדה המערבית, ומספר זה גובר בצורה חדה לכ-80% באזור הבקעה האסטרטגית בלבד, שמייצגת את המאגרים החקלאיים והמים של פלסטין. הנה התרחבות זו מתורגמת להלאמה מוחשית; השטח המעובד על ידי המתנחלים עלה מ-121 אלף דונם בשנת 2023 ל-144 אלף דונם בשנת 2024, בתהליך מאורגן שמטרתו לגדוע את הפלסטינים מאדמתם ולقطع את הקשר הגיאוגרפי בין האזורים שלהם.

עשייה מאורגנת של אלימות, עם תמיכה וכיסוי מהצבא, משמשת כאמצעי מרכזי להגירה יומיומית. כך עלו המתקפות מצד המתנחלים מ-2,410 בשנת 2023 ל-2,971 בשנת 2024, ומשרד האומות המאוחדות לתיאום ענייני הומניטריים (OCHA) תיעד בשנת 2025 יותר מ-1000 מתקפות נגד 230 יישובים פלסטיניים. מתקפות אלו מציבות את המאבק על הקרקע והכנסה, כאשר 14,212 עצי זית פלסטיניים נהרסו ונגדעו בשנת 2024, מתוכם כ-1,200 עץ זית במתקפה מתועדת לאחרונה בסוף 2025, בניסיון לקטוע את שכבת הזיכרון והכלכלה הפלסטינית. התוצאה הסופית של מדיניות עוינת זו היא קטסטרופלית: מספר תושבי 24 יישובים רעייתיים ירד ב-39%, בזמן שהרשויות הישראליות הרסו יותר מ-1,300 מתקנים פלסטיניים מאז תחילת 2025, במטרה להשיג מטרה אחת וברורה: אדמה בלי עם.

ההתיישבות הרעייתית היא החזית המסוכנת והמשמעותית ביותר במלחמת הכיבוש על הקיום הפלסטיני. זהו כלי שנועד לקטוע את גזרות הגיאוגרפיה, ליבש את מקורות ההכנסה ולמחוק את הזהות, כדי ליצור מציאות דמוגרפית שאין ממנה חזרה. בהתמודדות עם מכונה זו המתקיימת במערכת, כל דונם שנזרע, כל אוהל שמוקם, וכל שתיל שנשתל הוא למעשה מעשה של התנגדות יומית. עמידות הפלסטיני על אדמתו אינה רק הגנה על העבר, אלא בנייה של גיאוגרפיה של העתיד. בסופו של דבר, האדמה שומרת על סיפוריה, ומעוניינת במי שמספרים אותם בעמלם ומגינים עליהם בנוכחותם.