להתראות 2025: מה למדו הפלסטינים משנה חסרת תקדים?

עם סיום שנת 2025, הפלסטינים עומדים על סף שנה חדשה, עמוסים בחוויות שכרות מהזיכרון, ועמוקות מכדי לקצרן בכותרות החדשות. לא הייתה 2025 שנה רגילה; הייתה שנה שבה הכאב שזור בהתמדה, האובדן בתקווה, והערפל ברצון. שנה שהביאה לעיצוב המודעות הקולקטיבית, ולימדה את הפלסטינים שוב שהחיים כאן מחיים עם שני פנים: פן יומי קשה, ופן אנושי שבו הנשמה מתנגדת בכל זאת ככל שהנסיבות משתנות.

למדו הפלסטינים שההתמדה אינה סיסמה אלא התנהגות יומית

ההתמדה כבר אינה מושג שירי או סיסמה פוליטית. בשנת 2025, היא הפכה להתנהגות מוחשית הנראית בפרטי הבתים ההרוסים שמתוקנים בידיים של בעליהם, ביוזמות הצעירים שמתקיימות ללא מימון, וביכולת של אנשים למצוא דרכי חיים חלופיות למרות הדיכוי. אנשים הבינו שההתמדה אינה משמעה להתעלם מהכאב, אלא להכיר בו ולהפוך אותו ליכולת להמשיך.

למדו שהצדק אינו ניתן… אלא נלחם עליו

השנה شهدה הרחבה של קרביים משפטיים ודיפלומטיים הקשורים לפלסטין, מהמסלול של בית הדין הפלילי הבינלאומי ועד להפעלת כלים כמו "הברית למען השלום". עם כל אכזבה בינלאומית, הלכה והתעצמה מודעות הפלסטינים שהצדק הבינלאומי הוא אטי, hesitant, ומתעכב אבל אינו חסר תקווה כל עוד יש מי שמקדם אותו. הפלסטינים Become more aware of the game of international politics, more capable of reading the balance of powers, and understanding that rights are taken through continuous work, not through waiting.

למדו שהחברה האזרחית היא קו ההגנה הראשון

בצל ירידה בתפקיד הרובדי לפעמים, התעצם תפקיד החברה האזרחית ומאמצים עממיים. המשברים המתמשכים חשפו שהמוסדות הקהילתיים, יוזמות התנדבותיות, וסולידריות בין אנשים הן מה שנושא את החיים היומיומיים, מהרווחה עד החינוך והסעד הנפשי. אנשים למדו שהכוח האמיתי של החברה אינו במוסדות שלה בלבד, אלא בקשרים האנושיים שלה.

למדו שהמרחב הדיגיטלי הוא נשק דו צדדי

בשנת 2025, המרחב הדיגיטלי הפך להיות המקום היחיד לעיתים לשיח, לתמיכה ולסיפור האמת. אבל הוא גם היה זירה לדיכוי דיגיטלי ולחסימת הסיפורים הפלסטיניים. הפלסטינים הבינו שהקיום הדיגיטלי דורש מודעות ותכנון, שסיפור הסיפור הפלסטיני הפך לאחריות אישית וקבוצתית גם יחד.

למדו שהכלכלה יכולה להיבנות מחדש מהיסוד

על אף התשתיות, צצו מודלים כלכליים חדשים, פרויקטים קטנים שנבנו על חידושים של צורך, והזדמנויות עבודה מרחוק למרות הגבולות הסגורים ודפוסים גמישים שהקנו לאחרים ונראו כאתגרים לאחרים. אנשים הבינו שהכלכלה עשויה להתכווץ, אבל היא אינה מתה; אלא מעצבת את עצמה מחדש בידיהם כשאין אפשרויות מדינה ושוק.

למדו שהאישה הפלסטינית היא מרכז ההתמדה

נשים, כמדי, לעמוד בראש. הן הובילו את העבודה ההומניטרית, ושחזרו את הקשרים החברתיים, ונשאו את העומסים של הכלכלה הביתית, החינוך, והטיפול. השנה העניקה שיעור ברור אי אפשר לדבר על עמידות פלסטינית או בניית פלסטינית מבלי להכיר בתפקיד המרכזי של הנשים, ובזכויותיהן להגנה, צדק והשתתפות שוויונית.

למדו שהתקווה איננה ההפך של הכאב… אלא ילדו

בסופו של דבר, לא הייתה 2025 שנה של תקווה קלה. הייתה זו שנה של תקווה שנולדה בין חורבות, מצחוק הילדים בין ההריסות, ומיוזמות שמתחילות מאפס. הפלסטינים הבינו שהתקווה אינה תחושה זמנית, אלא מיומנות חיים נרכשת כאשר פוגשים את הייאוש.

להתראות 2025… וברוך הבא למה שאחריה

עם פרישת השנה השונה הזו, הפלסטינים נושאים חוויה אחת: אנו לא שואלים את הסביבה, אלא שואלים את עצמנו איך להתמודד איתה. 2025 הייתה שנה שהראתה את השבריריות של העולם ואת צדקת עניינם בו זמנית. שנה שהציגה שהכוח אינו בהיכולת להתמודד עם הימים הקלים, אלא בכוח לשרוד את הימים הבלתי אפשריים.

וכשהאנו סוגרים את ה עמוד הזה של השנה, איננו נושאים חגיגות גדולות, אלא נושאים מודעות גדולה יותר, ולבבות יותר חזקים, ונחישות עמוקה יותר לכך שהבאות לא יבנו אלא על ידי הפלסטינים עצמם.
להתראות 2025… ונתחיל שנה שנרצה, ולא שנה שיוטל עלינו.