הרצח בהסכמת השלטונות

קשה למצוא יום שבו לא מתרחשות מעשי ירי. הרוגים ופצועים, בנוסף למצב האימה שחיות בו משפחות רבות, ואובדן רכוש גדול, עד שהערבים לא בטוחים בבתיהם.

לאחר כל רצח, יש שיח רב על אחריות המשטרה. בשבוע שעבר, המשטרה הרגה את המנוח מוחמד صالح חליילה! ושאלו רבים, מדוע לא עצרה אותו המשטרה במקום להרוג אותו! האם לא ניתן היה לעצור אותו במיוחד לאחר שהוא נפצע! והרי המנוח נאלץ להיכנס למקום צר בו הוא לא יכול היה לצאת!

יש המוחים ואומרים: "אתם דורשים מהמשטרה להתערב כדי להגן על האנשים, אך כאשר היא מתערבת ומירה על צעיר מעורב והורגת אותו, אתם מגנים אותה!" האמת היא שהשאלה שלא נשאלת היא האם ניתן היה לעצור אותו או לירות ברגליו? ולא כיצד מתמודדת המשטרה עם מקרים אלה! אלו תוצאות ולא סיבות!

השאלה המרכזית היא למה וכיצד מגיע הנשק כל כך בקלות לחברה הערבית? ואיפה המשטרה והשב"כ מהנשק שכבר כמעט מפורסם ברחובות ובסמטאות שלנו? איפה המשטרה ממצלמות האבטחה ברחובות שמתעדות את מעשי הירי! האם יש מי שעוקב, מפקח ומחפש? הסבירות היא שיש הנחיות למשטרה להשאיר את הכאוס של הנשק להתפשט ולפרוץ בחברה הערבית מראש מצפוני ומכוון.

הזנחת השלטון בהפצת הנשק היא מכוונת ומתוכננת וזוכה לרחמים עילאיים, איך לא כשהשר לביטחון לאומי מצהיר בגלוי על עוינותו לאזרחים הערבים?

השלטון מעניש את הצעירים הערבים על פוסט בפייסבוק או אינסטגרם, ומדבר על כך כהסתה לאלימות, ועוצר כמה מהם, והמשפטים קונסים ומורים על מאסר חלקם.

השלטון שרואה בפוסט המגנה את הכיבוש לא רואה את הנשק שנמכר ונקנה כמו היה משחק בידור.

בצורה ברורה נאמר שהשלטון הפאשיסטי והגזעני רוצה עבור החברה שלנו את הכאוס הזה ואת ההרס הזה, זו הדרך הטובה ביותר لتحقيق את האסטרטגיה של השלטון, ומה שמקנן בהחלומות הרעים נגד הציבור שלנו.

השלטון מכריז בגלוי על עוינותו לעם שלנו באמצעות דיכויו במגורים ובמפות תכנוניות, ובאמצעות מדיניות הריסת בתים וחנויות, והרס כפרים שלמים לערבים בנגב, בשקר של אכיפת החוק.

השלטון רואה בערבים בעיה, ושרים, חברי כנסת, אנשי ציבור ועיתונאים מדברים בלילה וביום על בעיית הדמוגרפיה, וישנו חשיבה ומעשה לתקן את האיזון הדמוגרפי על ידי גירוש הצעירים הערבים למגוון אזורים בעולם.

השלטון שמודיע על כוונותיו הברורות כלפי אותנו, הוא המעורב בכאוס הנשק, ומסיט את עיניו מהמכשירים בו, בהנחיות עליונות, על פי הרמאות בידע שניתן למצוא כל קליע ואיך הגיע, וכמה שולם עבורו ולאן הגיע.

יש המאמינים כי החינוך הוא היסוד, כלומר שהמשפחה נושאת באחריות על סטייה של אחד מילדיה.

אין ספק שחינוך הוא בסיס חשוב מאוד, אך החינוך, גם אם הוא טוב ומושלם על הערכים וההלכות הטובות, זקוק לרשות מרכזית שתעניש את הסטיינים. העונש הוא חלק מתהליך החינוך "וגם בכם יש חיים, הוי בעלי התבונה".

לא משנה כמה הורים יהיו נאמנים וכנים בחינוכם את ילדיהם לטוב ולהימנע מהרע, זה לא מספק הימצאות יד השלטון המרכזית שתעניש את העבריינים תשמור על הסדר ורדיפה. השלטון יכול למנוע אסונות לפני שיקרו, הוא יכול לקטוע את השוק של הנשק או לפחות להפחית אותו למינימום, אך הוא לא פועל, ובכך הוא שולח מסר לכנופיות ולזרועותיהן להמשיך, כי הוא לא מתערב, ואינו רציני בחיפוש אחריהם ובמניעתן.

ערבים פלסטינים בישראל הפכו כמו יתומים על שולחנות הרעים. השלטון לא רוצה בטובתנו במדינתנו, ולא יפעל ברצינות לעצור את מסכת הדמים.

השלטון החליט במסדרי החשיכה להפוך את מציאותנו לגיהנום, דוחף את הצעירים ואפילו משפחות לדיכאון ולהגירה. הכאוס של הנשק הוא חלק מתהליך מתוכנן להרוס את החברה שלנו, ורבים מהצעירים מבצעים את התוכנית השלטונית, בלי להבין את התפקיד המסוכן שהם ממלאים כלפי עצמם, משפחותיהם, עמם וחברתם, רק מעטים בלבד מבינים את סכנת מה שהם עושים, ומבינים שהם משיגים מטרות שלטוניות. בסופו של דבר כולם שואלים, מה לעשות?

לצערי, פרויקט השלטון מצליח עד כה, וכדי לצמצם את הצלחתו ולמנוע את כישלונו, אין מנוס מהעלאת המודעות לגבי השלטון ותכנונו, והכוונה וההפצה על הדור הצעיר שהכאוס הנשק הוא חלק מתוכנית שלטונית מתוכננת שנועדה למקד אותו לפני אחרים, וששלטון שסוגר את עיניו עליו כשהוא מתארז ויורה בארצו, הוא עצמו לא יחוס עליו אם הוא ימצא כל סיבה והזדמנות גם אם קטנה להריגתו.