"המשותפת" רחוקה יותר מהכנסת...

רוב הדיונים בנושא "ההרשימה המשותפת" מתנהלים בהקשר של השתתפות בבחירות או החרמתן, או הם מתנהלים בהקשר של חיפוש זהות המתרגשים לה לעומת המעכבים את רעיון ההרשימה. מכאן, שהדיונים שבהם משתתפים מנהיגי מפלגות ופועלים משמעותיים - ולא רק הפעם - נוטים להיות וויכוחיים, קופצים מעל מה שמהותי. בדרך כלל הוויכוחים נוטים לקבל אופי אזורי שמצמצם את מעגל הדיון, או שהם לא מגיעים לשורש הנושא, שהוא לשיטתנו השאלה על ייצוג הפלסטינים בישראל בשלב זה. והייצוג כאן אינו מצטמצם לחברות בפרלמנט ומספר המושבים הפלסטיניים בו.

הדורות הראשונים והשניים לאחר הנכבה חוו את חשיבות האחדות על גופם וחירותם וזכויותיהם, ובכל זאת לא הצליחו להשיגה. ויש לכך סיבות, ביניהן שחלה כעשור לאחר מכן רשת ביטחון שהפכה את הפוליטיקה לאפשרית ופעילה ללא האחדות המוחלטת, כאשר החזית כהכנה היא תמצוגה במידה מסוימת של רעיון איחוד השורות והרחבת הייצוג. הייתה קיימת במרכזים הלכוד קוד פלסטיני חזק ומשפיע שייצג את אשף ואת מתקניו, היה שם פרויקט לאומי פלסטיני ברורים, לפחות מאז 1988. ברקע זה עומד הבטחה להקמת שתי מדינות - רעיון זה הזין את הפוליטיקה והקנה לה מסגרת ותועלת במה שנקרא לנו ובאזורים שלנו. ולבסוף, הפוליטיקה בישראל התפתחה ללא יבול וליברליזציה עד שנות התשעים עם חקיקת חוק חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו. ואילו חיסול רבין (נובמבר 1995) היווה "נקודת יסוד" שהפכה את הפוליטיקה הישראלית למה שהגענו אליו כעת. כלומר, שמה שהקרמה התירה את הרב-גוניות הפוליטית תחת המוצא הפלסטיני ו"הבעיה" שבה היה כולם - כמעט - חוסים תחתו והביעו את דעתם. כלומר, שה"אחדות" הייתה אחדות עמדות או כיוון כללי שהספיקה להחליף את האחדות הארגונית. זהו ההקשר הכללי שבו פעלה הפוליטיקה הפלסטינית בישראל והביעו על אדמתו את זהות הפלסטינים ושאיפותיהם.

ואילו עתה, שנשתנה התנאי הפוליטי באופן יסודי בעקבות חיסול רבין, ונוכח קפיצה מאז חוק הלאום (2018), כל ההשקפות על ייצוג וארגון פוליטי עבור הפלסטינים בישראל השתנו גם כן באופן מהותי עם אובדן ה"רשתות הביטחוניות" שהיו זמינות לפלסטינים בישראל, בעיקר לאור תהליך המשא ומתן והסכמי אוסלו ומה שצמוד לכך. בתקופה זו נוצר הרעיון לעבור מהשתתפות פוליטית פרלמנטרית - הרשות המחוקקת - להיכלל בקואליציה הממשלתית - הרשות המבצעית. מדובר ברעיון מושך מאוד, במיוחד עבור קבוצה שסולקה מזה עשור, ואף הודחה והוזנחה בצורה מוגזמת.

אני מבין שחלק מהפועלים והפוליטיקאים שלנו עדיין חיים בשלב ההוא ובאווירה של רעיון זה. זה כאשר המציאות הפוליטית, כולל המושג מדינה והחברה היהודית לעצמה, והמציאות המשפטית חוקתית, והדיבור הפוליטי כולו עזבו את השלב ההוא מבלי להצטער עליו. ביטוי מציאות ימני מובהק, עד להשמדה בעזה. והדיבור הישראלי, שראינו אותו במשך שנים שבהן היה מתפלל לפלסטינים שיבואו ליטול חלק בבחירות הכנסת, הפך לדיבור קולוניאלי בוטה המנסה לשלול מאיתנו את זכות ההתמודדות וההצבעה, ולראות בנו אויבים, ולהשאיר אותנו לגמרי כפלסטינים בכל מקום שבו שהוא יכול, כולל הכנסת, פוליטיקה והשטח. האליטות היהודיות, במסגרת מדיניות הפיקוח וההכלה, סיווגו אותנו בתפקיד של "נחמדים" ו"קיצוניים" והסתמכו על מה שנקרא ה"שוט" וה"גזר" בהתנהלותן היומית. תוך כדי שהן כיום תחת השלטון וההשתלטות וההטעייה הגזעית האלימה, יכולות להזמין להן את כולנו בלא יוצא מהכלל, ולהיפטר מהסיווגים הנזכרים למעלה, אין הבדל בעינן בין פלסטיני לפלסטיני אחר, ובין "מאוחדים" ל"התאגדות" ו"החזית" לבין ערבים ממפלגות ציוניות - כולנו באותו מצב, וכל אחד מהם הכין את השוט לכולנו בלי יוצא מהכלל. וזה עצמו צריך להכות בחוזקה בפניהם של הערבים שמאמינים שהם "אחרים", ו"על ראשם נוצתה", ושאולי הם יהיו הטרף הראשון עבור השוטר והמקל והחוקים המוכנים!

באמצע מציאות כזו - שמחזיקה את סממני המציאות הקולוניאלית מובהקת - רוכש נושא ייצוג האוכלוסיות המקוריות - הפלסטינים - מול הנכנסים לארצם ולחייהם משמעויות אחרות. זו שלב של דאגה קיומית ממשית מוחשית אם נבין מה קורה של השמדה בעזה, ומה שקורה של גירוש ביהודה ושומרון, ומהלכים חופשיים של משפחות הפשע בערינו. בחשש קיומי כזה, עלינו לחשוב על ייצוג מאורגן פועל, לא כדי להתמודד בבחירות - וזוהי מטרה חשובה כשלעצמה - אלא במה שמעבר לכך בהרבה. קודם כל, כדי להדגיש את האחווה והסולידריות של האנשים. במקרי מצוקה, על האליטות להפיק את האחדות ולתרגל אותה כדי לחזק את רוח האנשים ולהגביר את אמונם בעצמם וביכולת להתמודד עם המשבר בהצלחה או לפחות עם הפסדים מינימליים. האחדות והארגון האיכותי בהתבסס על הזהות הוא מקור פוליטי ומוסרי בפועל ביושר של פועלים כמו שלנו - הפלסטינים בישראל. ואילו התרבות, כביכול קהילה ורוח קהילה, היא מקור יותר אפקטיבי ממה שחושבים אחרים.

אם בריונות ודיכוי ממוקדים עלייך על פי היותך פלסטיני, ערבי או לא יהודי, הם ממוקדים כלפיך כמו עוד אחר, מבלי לדקדק בזהותך, נטיותיך או השתייכותך הפוליטית, אם הם ממוקדים עלייך ומחפשים דרכים לפגוע בך ובזכויותיך בתור יליד הארץ - אז האם זה יעזור למישהו מאיתנו להתכחש לזהותו, להיסטוריה שלו, לעם שלו, למקלטו, לזכויותיו? ככל שהקבוצה מחזיקה בזהותה וסיפורה ודרישותיה וזכויותיה במקרים כאלה, כך היא מרוויחה את עצמה ואת כבודה של דכאונה. וככל שהיא מוותרת ומחניבה את ראשה ומנשקת את ידו של מתאם הכיבוש ורבניו ומבקשת ממנו רשות, כך היא דורסת את עצמה ואת זכויותיה.

בניית הייצוג על בסיס הזהות, ולא על בסיס הבריחה ממנה, על בסיס הסיפור - הסיפור הפלסטיני - לא על בסיס לחימה נגדו כאמור על ידי חלק מהישראלים שלנו בלי בושה, יכולה להוות מנגנון פוליטי חלופי למנגנונים בהם השתמשנו בעבר והאמנו שהם סופיים ולא נגזלים מאיתנו.

שאלו את כל חברי הכנסת הערבים על כדאיות העובדה הפרלמנטרית תחת בלוק ימני דומיננטי ואופוזיציה ימנית נושאת חטאים, מהן האפשרויות להשפעה ולשינוי? הם יענו לכם כי מרווח העבודה הצטמצם עד שכמעט הנוכחות בכנסת מוגבלת להבאת קול הפלסטינים כולו או חלקו מהבמה או מאמצעי התקשרות. כדי לומר, אנחנו קרובים מאוד, יותר ממה שרובנו מדמיינים, למצב של הסרתנו מ"גן/גיהנום" הכנסת, ושלילת זכותנו כמו האחים שלנו תחת הכיבוש מהזכות להצביע ולהתמודד - כולנו בלי יוצא מהכלל - מה נעשה אז? האם לא יהיה עדיף אם יהיה להנהגות הפוליטיות הובלה משותפת המגלמת סוג של רצון קבוצתי, פוליטי, רעיוני ומוסרי, היינו בכנסת או שלא היינו? בהיעדר "רשתות ביטחון" בכל אופן, מחייב לחשוב ולעבוד מחוץ לנהוג. אבל לא בכיוון הצניעות וקבלת החיים בעבדות ומאפלה, כפי שחלק מהמקופחים רוצים, אלא בכיוון ההפוך שכולל יכולת לפתח סוג של סמכות של הייצוג הרחב והעמוק ב"משותפת" או "המשך" או כל צורה אחרת.

הליך ההצבעה הוא פעולה פוליטית בעלת עלות נמוכה לפרטים. זו אינה הפגנה שיכולה לדכא אותה הכוחות ברזל ואש. מכאן, שהפוליטיקה המעשית מחייבת אותנו לבצע את העבודה הזו כל עוד היא זמינה ונחוצה. זוהי הזדמנות לבחור במנהיגות המהווה רצון מקיף במידה כלשהי. והעיקר שהיא הייחוס הייצוגי של כשלושה מיליון פלסטינים שיכולים להשפיע מאוד על המציאות שחיים בה, החל מהגברת נוכחותם בפרלמנט כאחת מהזירות הפוליטיות, ומחזקת את נוכחותם יותר מחוץ לפרלמנט מול החברה הישראלית והפורומים הבינלאומיים. זה מלבד מעלות שכזו לפעולה המעשית עבור האנשים שמאשרת מזה ארבעים שנה, ובכל סקר, את רצונם לראות את האחדות מתממשת ברשימה מאוחדת גדולה וחזקה. וחקירה על תשובות האנשים לשאלות הסקרים תחשוף כי צו זה משקף תשוקה להתאחדות ולהצמדה עצמית ולחיזוק היכולות, יותר מנוכחות מרשימה של נציג פלסטיני בכנסת. הייצוג הרחב - כמותי - הוא במהותו ייצוג מוסרי ומהותי - איכותי.