ההנחיה הישראלית ומדיניות ארה"ב נגד סין: מאבק הטכנולוגיה העולמית והעולם הערבי בין פטיש לסדן

מהלך שמביע את עומק התלות במדיניות האמריקאית, צבא ישראל הוציא לאחרונה הנחיה המדריכה את קציניו וחייליו לאסוף רכבים מתוצרת סין בטענה של "חששות ביטחוניים" ממערכות מצלמות ומכשירי חישה חכמים, כאשר סין היא אויב שעליהם למקד בו. אולם מאחורי ההחלטה הזו יש דבר עמוק יותר מהתירוצים הטכניים, זהו ביטוי ישיר ללחצים האמריקאיים המתרקמים שמטרתם להוציא את סין מהזירה הטכנולוגית העולמית ולחזק את הדומיננטיות המערבית על מפתחות החדשנות והידע.

הארצות הברית מצדיקה את כל מהלכיה תחת שלטון "הביטחון הלאומי" אך בפועל היא מנהלת מלחמה קרה חדשה שאין לה מטרה אחרת אלא לשמור על עליונותה ולמעוך את עליית סין. וושינגטון אינה רואה בסין מתחרה בתחום ההתפתחות הטבעית אלא יריב שיש צורך להקיף ולהחליש. לכן היא מטילה מגבלות על ייצוא טכנולוגיה, מונעת שיתוף פעולה עם חברות סיניות ומפעילה לחצים כלכליים ופוליטיים על בעלי בריתה בכדי לכפות עליהם לפעול במרחק שלה, גם אם פירוש הדבר פגיעה בריבונות שלהם ובאינטרסים שלהם. ההנחיה הישראלית האחרונה היא אלא דוגמא מוקטנת של מדיניות זו שהפכה את ההחלטה הישראלית ממעשה ריבוני לתגובה ישירה להנחיות וושינגטון.

בעשורים האחרונים, ארצות הברית טיפלה במזרח התיכון באותו היגיון שבו היא מתמודדת עם סין היום: שליטה באמצעות דומיננטיות ולא באמצעות שותפות, תחת הסיסמאות "דמוקרטיה" ו"זכויות האדם" היא תמכה במשטרים מושחתים, הגינה על דיקטטורים והשאירה את עמי האזור אסירים של עוני ותלות מוחלטת במערב, שדדה את המשאבים והזינה מלחמות והבטיחה את המשך זרימת הנפט והמשאבים לשוקיה במחיר שהיא רוצה, בזמן שארצות ערב והאסלאם נותרו במעגל תלות.

מנגד, סין בחרה בדרך אחרת, היא לא התחברה לסיסמאות ישועים פוליטיות ולא فرضה תוכניות אלא התמקדה בבניית המערכת העצמאית שלה, עוברת על העיצומים והמגבלות עם תוכנית ארוכת טווח שמשלבת בין התפתחות מדעית ופתיחות כלכלית, והשקיעה בחינוך, מחקר, אנרגיה נקייה וטכנולוגיה מתקדמת ובנתה מודל המתמקד ביעילות ובייצור אמיתי. גישה זו הפכה אותה למעצב התפתחות בזירה הבינלאומית ולא לדומיננטיות.

המדיניות הסינית מבוססת על עקרון התועלת ההדדית וייעוד משותף לכלל האנושות ללא תנאים פוליטיים או התערבות בעניינים הפנימיים של המדינות, ולכן היא זכתה לאמון רבות מהעמים והממשלות, משום שהיא מציעה מודל מעשי של שותפות מאוזנת שעומדת על אינטרסים ולא על הנחיות. כמו כן המוצרים הסיניים אינם כבר כפי שצויירו על ידי ארה"ב והמערב: היום בעידן פתוח, התברר שהם סחורות מתקדמות ויעילות, באיכות גבוהה ובמחירים הוגנים שמתמודדים עם מקביליהם המערביים ומעלים עליהם בביצועים ובעלות, מה שעושה אותם לבחירה הטבעית למדינות שמחפשות התפתחות אמיתית ולא חובות וסיוע מותנה.

המזרח התיכון נמצא היום בלב המאבק הטכנולוגי והכלכלי העולמי, בזמן שושינגטון מנסה להדק את אחיזתה במעברים הימיים, במשאבי האנרגיה ובשווקים במטרה לחנוק את סין ולהגביל את התקדמותה, סין פועלת בשקט ובחוכמה להקים גשרים לשיתוף פעולה דרך יוזמת "החגורה והדרך" שמחברת בין אסיה לאירופה ואפריקה דרך פרויקטים ענקיים בתשתיות, אנרגיה וסחר. יוזמה זו אינה שואפת להחזיק את ההשפעה אלא ליצור רשת של אינטרסים משותפים שמבטיחה לכל הצדדים התפתחות ויציבות.

על המדינות הערביות להבין כי הברית העיוורת עם וושינגטון אינה מביאה עוד ביטחון או Prosperity אלא המשך מצב החירות והתלות במערב הכובש. העשורים האחרונים הוכיחו כי ארצות הברית אינה מעניקה לבעלות בריתה אלא הגנה מדומיינת תמורת תלות, ובכך שמחזיקה אותם רחוק מהטכנולוגיה המתקדמת ומקורות הייצור האמיתי, ושודדת את חסכונותיהם ומשאביהם הטבעיים. מנגד, סין מייצגת היום הזדמנות היסטורית לערבים לבנות מודל חדש שמתבסס על שיתוף פעולה ולא על כניעות, ועל העברת ידע ולא על החזקתו.

הפתיחות הערבית כלפי סין אינה רק בחירה פוליטית אלא צורך כלכלי ואסטרטגי. השותפות עם בייג'ינג משמעותה גישה לטכנולוגיה מתקדמת במחירים נאותים והשקעות אמיתיות בתשתיות והזדמנויות פיתוח בתחומי האנרגיה המתחדשת והתעשייה המקומית. סין אינה imposes פוליטיות אלא מציעה את ניסיונה בתמורה לשותפות שווה שמבטיחה את האינטרסים של שני הצדדים.

על סין מצידה להסתכל על המזרח התיכון לא רק כעל שוק צרכני אלא כאזור אסטרטגי מרכזי בעיצוב מחדש של המערכת הבינלאומית. הנוכחות הפעילה של סין באזור תעניק לה עומק פוליטי וכלכלי שיאזן את הדומיננטיות האמריקאית ויצור מסלול חדש לפיתוח עולמי. לשם כך, בייג'ינג צריכה לחזק את השקעותיה בטכנולוגיה, אנרגיה, תחבורה ולפעול לחיזוק כוחה הדיפלומטי והמדיה כדי לבאר את חזונה לעולם המבוסס על שיתוף פעולה וכבוד הדדי ולהתעמת עם הסיפורים המערביים שמטרתם לעוות את דמותה.

העולם היום עומד על סף מערכת חדשה בה משתנים כוחות הכוח. ארצות הברית מנסה בכל האמצעים לשמור על יתרונותיה ההיסטוריים אפילו אם זה במחיר חוסר היציבות של העולם, בעוד שסין מתקדמת בכיוונים יציבים למודל הוגן יותר ומאוזן. ובוט השינוי, למזרח התיכון יש הזדמנות נדירה להעדיף את העתיד ולא את העבר, לשותף המייצר ולא השודד, ומכבד ולא הדומיננטי, ולשתף ולא להמציא.

סין אינה חלופה אידיאולוגית למערב אלא בחירה אסטרטגית עבור מי שרוצה ליצור את התפתחותו בידו, וההימור עליה אינו הרפתקה אלא קריאה מציאותית עבור מי שמחזיק במושכות העתיד. העולם משתנה, ומי שלא יעמוד בקצב השינוי הזה ימצא את עצמו בשוליים בזמן שהכוחות העולים עובדים ליצירת דמות העתיד.