אל תקיא או תקרא את זה אבו מכעיס דייתו ממנו
מאמרים

אל תקיא או תקרא את זה אבו מכעיס דייתו ממנו

מסופר על איש בעיר אחת שהתאפיין בהכי מכוערת שבתכונות, הוא היה שקרן גנב גלוי, והפך למפורסם באונס, והתרברב בחטאים ובזימה גלויה, וקראו לו בדואי, והוא הקיף את עצמו בזונות, וקראו לו מעווהר, והוא הניח ידו על נכסי אחרים, וקראו לו עקרות, והוא היה רשע, וקראו לו תמהוני רשע, והפר את הקדושות ושפך דם, ובז לאנואים, והסתייע בראויים מערים אחרות, והוא הפך לראש האזור, וקראו לו شيخ שראו אותו הקצין והפשוט, והחביב עליו היה הקשוח והזול, וגופו זליג ניחוח וריח רע. הוא בהתנהגות הוא היה סוער, ובתנועה כושל, ובדיבור הוא היה עקום. ומדליף הנוער שלו בכל פעם שאנשים עייפו ממנו הם איימו על אחרים שהם יטילו עונשים חמורים ופיצויים גבוהים מאוד שיש להם הרבה כסף, ולכן יופקעו נכסים ויושמדו ויגורשו כל מי שיישתף איתו קשר. והזמן גרם לו להתגאות ולהתנשאות, והחל להשתין על מכנסיו, אז החנפים אמרו שהטל מלמעלה יורד על הנדיב, אך האנשים קראו לשייח' בשם השחך. והיו לו ריח רע, אז אמרו עליו הצבועים בצלצלים ורבים קראו לו אבו דריט.
בלילה חשוך יצא אדם ששונא את الظلم, הוא לא מכיר בחייו מעבר לבדידות ולהתבוננות. והוא התמודד עם מה שקרה מההרס והחיזוק והכניעה לדבר הזה הזול, והוא לקח את מה שניתן לו מכלי נשק, והחל לחכות לילה ויום לדבר הזה הנורא שמחוסן טוב, ולא מצא לילה ממנו سبيل, והוא התעייף מההמתנה ימים, ואז פנה בהתבוננות, ואמר בלבו: אם דייתה של דבר זה הוא שמירה על ילדים וכיסא מתנודד, אז הוא ממנו ובו. ואם אני לא יכול על כך עכשיו יכול להצליח אחרים, או שהכעס האלוהי יורד עליו על מה שמגיע לו, ולא קשה על הבורא.

מאמר זה מבטא את דעתו של מחברו ואינו משקף בהכרח את דעתה של סוכנות חדשות צדא.