גם האסלאם וגם התרבות של חצי האי ערב

מחבר: إبراهيم ابراش

 בטוח שלבורא העולם יש חוכמה בבחירת הנביאים והשליחים, בזמן ובמקום שבו הם התגלו ובחוקים השמימיים שלהם, אך אנו עדיין שואלים על החוכמה האלוהית בירידת שמיכתו והקוראן על הנביא סיידנא מוחמד הערבי הקוריישי בארץ חצי האי ערב, שבו תושביה היו הכי בלתי יודעי דבר ואי התפתחות בין עמי האדמה? ומדוע לא ירדה ההודעה על שליח מעמי התרבות המפותחת אז, כאשר הייתה תרבות רומית ופרסית וסינית והודית ועוד תרבויות באפריקה כמו ממלכת כוש וממלכת אקסום, ובקונטיננט האמריקאי הייתה תרבות האולמק, המאיה, האזטקים והאינקה, אפילו באותו אזור שנקרא מאוחר יותר העולם הערבי, היו עמים יותר מתורבתים מערבי חצי האי ערב, בהם עמים של תרבות מסופוטמיה - בבלית, אשורית וסמורית - ותרבויות של ארץ ישראל - כנענית, ארמית, חיתית ותרבות קיש - ובמצרים הייתה התרבות הפפרונית?

מבחינת היסטורית של המוסלמים ומה שעבר על העולם האסלאמי מלחמות וסכסוכים והישגים, ניתן לומר שלערבים מחצי האי ערב לא הייתה כל זכות או תפקיד בבניית התרבות האסלאמית, נכון שהנביא היקר והקוראן הקדוש היוו מפנה בהיסטוריה של האנושות, אבל לאחר מותו של הנביא ובמהלך מה שנקרא הח'ליפות המתוקנת, שנמשכה במשך כ-30 שנה בערך, החלו הסכסוכים והפלפלויות, ורובם היו בחצי האי ערב ובין השבטים שלה, שבו המשיך השבטיות והתרבות הבדואית להפרות את התרבות האסלאמית המתקדמת כפי שמופיע בקוראן הקדוש.
כן, עם הפתיחות האסלאמיות התפשט האסלאם ונוצרה תרבות אסלאמית שהשתרעה בכמה קונטיננטים, ומספר המוסלמים היום הוא כ-2 מיליארד מוסלמים, אך לא קראנו על כל תפקיד של תושבי חצי האי ערב בהפצה ובתרבות זו, עד כי הספרים החשובים ביותר על חדית' נכתבו על ידי לא ערבים כמו אל-בוכארי, אל-תורמذي, وابן מאג'ה, מוסלמי, אבו דאוד ונסאעי, והם אינם יחידים בין ערבי חצי האי ערב, כמו כן רוב החוקרים של אותה תרבות היו מוסלמים ללא ערבים.

ערבי חצי האי ערב היו האלמנט הראשי בכל המחלוקות והסכסוכים הפנימיים ואז בתקרבות הח'ליפות האסלאמית בעידן האותמאני, שבו הם התחברו עם בריטניה להיפרדות ממנה, אני כמעט משוכנע שהם לא היו כשירים לשאת את הודעת האסלאם ולהתקדם על פני התרבות, עד שכששם הערבים הוכנס בתואר (התרבות הערבית האסלאמית) רוב החוקרים של תרבות זו היו לא ערבים מחצי האי ערב, כשאותם ערבים שמהם נעזבו את כל המלאכות והתעשיות והמדעים שמעשרים את הארץ ומשרתים את האנושות ומעניקים לאסלאם את ייחודו התרבותי היו זרים, השתעשעו בשירה ותקיפה והחזיקו נשים נידחות, למעט בתקופת הנבואה והח'ליפים המתקנים, שזו לא נמשכה יותר מ-50 שנה, ועד באותה תקופה לא הייתה המציאות בכבוד כפי שציינו הרואות, במהלך פרק הזמן הקצר הזה הייתה הפרת הגדולה בין המוסלמים הערבים ובין הח'מים ומבשרי גן העדן וחברים של הנביא, ואז הגיעה הח'ליפות האומיית והמאבק על השרה ורדיפות של חיפוש גנובות ונשים נידחות, והחוקר של המוסלמים ابن خلدון כתב במבוא המפורסם שלו בחברת המאה ה-14 "הח'ליפות מאז תקופת מעאוויה בן אבו סופיאן הפכה למלכות קשה כמו מלכות העמים". לאחר מכן הגיעה הח'ליפות العباسية והחלה תהליך העברת השלטון וההשתלבות אל העמים הלא ערבים ובמיוחד הפרסים, ואז התפרק מצב הח'ליפות ומלך החלק הזה ואז האנדלוסיה אובדת עד שהגיעה ההצלה לח'ליפות מידי העות'מאנים הלא ערבים, גם במצב זה האשימו המצב העות'מאני את הערבים בבגידה מהם עם בריטניה, בחוזי חוסין מקמאון, במהלך מלחמת העולם הראשונה להפרדת מערכת הח'ליפות, וזה מה שקרה בשנת 1924.
חצי האי ערב היה אדמה המיועדת לייצור קבוצות אסלאמיות קיצוניות ולהפיץ תרבות דתית בלתי מפותחת, דבר שעליו השתמש המערב, ובמיוחד בריטניה, כדי לשמור את העולם הערבי והאסלאמי במצב של אי התקדמות.

לאחר שהמערב מקבל את החילוניות ומוצא שפרדת הדת מהמדינה והסמכות סייעה במפנה התעשייתי שלהם ולאצור את המסלול הדמוקרטי, הם עבדו מאז תחילת הקולוניאליזם להכשיל את הנסיונות להעביר את הניסיון הזה לאחרים, הם עיכבו את ההתקדמות התרבותית והמחשבתית במדינות הערביות והאסלאמיות, הם ייצרו את הממלכות המפרציות וחיזקו את התנועה החדית בניגוד למשטר חכמי מצרים מוחמד עלי פאשה, והיו סיבה לתקוע את מוחמד עלי פאשה בשנת 1840 מסיבות הביאו אותו להפסיק את צבאותיו מחצי האי ערב וארץ ישראל.

בארצות המוסלמיות שהן כבשו את בטחו את התרבות הדתית בצורה מעוותת ותמכו בתנועות סופים כמו כן הם עזרו בקיום קבוצות אסלאם פוליטי כמו קבוצת האחים המוסלמים, אל קעידה, דאעש, והניצחנו כה.

כאשר מנסים אינטלקטואלים ערבים מחוץ לחצי האי ערב להחיות את הפרויקט הלאומי הערבי על בסיס מודרני ותרבותי ולתקן את הקשרים בין האסלאם לערביות, הראשונה שנאבקת בהם היא המ שולחים המפרציים שהתחברו עם המערב כדי להתמודד עם הרעיון החדש של הערביות וקראה לאחדות ערבית, ראינו זאת כאשר התמודדו עם כל הכוחות המתקדמים וכשאותם עורכים, כמו גמאל עבד אל נאצר, האשימו אותם בפוליטיות ובכפירה.

כעת אנו רואים ששורות המדינות המוסלמיות שאינן ערבים הן יותר יציבות ומתקדמות, וניקח למשל: טורקיה, פקיסטן, איראן, אינדונזיה, מלזיה וקזחסטן ואחרים, בעוד שהמדינות המוסלמיות הערביות, ובמיוחד מדינות המפרץ, בנות השורש האסלאמי מדמות מגן הברית האמריקאית ויש בהן בסיסים צבאיים אמריקאיים ומערביים, ומכיוון שמדינת הנפט והגאז, המוין בדגשות פוליטיות, הם הופכים לתופעות כמו ווהאביה וכל הקבוצות הג'הדיסטיות מי האחים המוסלמים ועד אל קעידה, דאעש, והניצחון, כמו גם ממלכות אלה שהתעוררו עם אמריקה כדי להחריב את עיראק, ובכספים שלהם ובתיאום עם וושינגטון, פרסמו את מה שנקרא ״סערת הערב״ לבנות מה שהושג במדינות הערביות מחוץ לחצי האי ערב כמו מצרים, תוניס, לוב וסוריה.

מנהיגי הממלכות המפרציות מפיצים עדות נפט וגאז שסידרה היא נתינה מהאל וכי המקור הזה הוא אישור ממנו כי הם שמורי האסלאם ומקום הירידה שלו! ואם זה נכון, אז איך נווכח את קיום הנפט והגז ועושר שאינו נימדד בברית המועצות הקומוניסטית ובאמריקה הנוצרית ובוונצואלה ובמדינות אחרות שאינן מוסלמיות? ולמה כספי הנפט והגז לא מסייעים לעמים המוסלמים שסובלים מעוני ורעב ואי התפתחות, בעוד שכספים אלה מושקעים במדינות "הכופרים"? ואיפה מדינות חצי האי ערב מתוך הכיבוש של פלסטין וירושלים ורעב בעזה?

ועוד ערוצי התקשורת של הממלכות המפרציות מפיצים תרבות אסלאמית מעוותת ומחפשים את הכאוס ומעוותים את המחשבה והתרבות הערבית האותנטית ומגייסים שכירים מכל צד ואיזה מטרה כדי לכך, כמו כן מצהירים מלחמות כנגד המדינות הלאומיות המנסות למרוד על ההגמוניה המערבית.