הפסיקות בוועידת הקטארית

מחבר: سهيل كيوان

בעוד מחר ייערך ועידה ערבית-איסלאמית בדוחא לצורך דיון בהתקפה הישראלית על מדינת קטאר. הוזמנה הוועידה לאחר אווירה של כעס על מה שעשתה ישראל בהזנחה של ריבונות קטאר, המדינה המארחת את המשא ומתן ואת צוות חמאס.

הניסיון להקדש הוא אור אדום בפני המדינות הערביות שמחשיבות את אמריקה כחברה ומגנה להן, אם היא לא סופרת את הקשרים הללו ולא מכבדת אותם, אף על פי שטריליוני הדולרים שמספקת אמריקה ממדינות האזור, ואף על פי שמדינות ערביות רבות קובעות קשרים עסקיים ושיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, ואפילו לאור הסכמי שלום והכנות להסכמות נורמליזציה חדשות, ואף על פי שיתכן שחלקן משתפות פעולה עם מה שמתרחש בשואת עזה. נתניהו וترامפ לא סופרים את הערבים ואת שירותיהם ו"תרומותיהם".

הוועידה הזו אמורה לדון בדרכים להגיב על התוקפנות הישראלית כנגד המתווך הקטארי שהצליח בהשגת עסקאות קודמות. אך האם תהיה התגובה אמיתית או רק תוספת פרוטוקול למי שכבר התכנס?

אם ישראל תצליח להקדיש את ההנהגה החמאסית בקטאר, הייתה מופעלת על קטאר האשמה בשיתוף פעולה, שהיא זו שהזהירה על מקום הזמן של מפגש ההנהגה, וזהו יעד שאינו פחות חשוב – מעיני נתניהו – מהניסיון להקדשה עצמה, כיוון שזה מסמן שכל המדינות הערביות מעוניינות להיפטר מחמאס, כולל קטאר המארחת חלק מההנהגה שלה.

בתגובה לכישלון התהליך, איים נתניהו שוב על מדינת קטאר ואמר: או שאתם תעצרו את מנהיגי חמאס ותשפטו אותם, או שאנחנו נعمل להיפטר מהם. הוא רגוע, לא רק בגלל שאמריקה תומכת בו פוליטית וביטחונית, אלא גם כי הוא סומך על מנהיגות ערביות ואיסלאמיות שישקלו לעשות כל מה שביכולתם כדי לרוקן כל החלטה מהותית ממהותם. וכך מובילה את הזרם "המקלה" מצרים שמעוניינת להוכיח שהיא בעלת ברית שניתן לסמוך עליה, גם לאחר שהודיעה על הכחדת שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל.

לא משנה עמדת איראן או אלג'יריה או סוריה או עיראק או תימן או תוניסיה. מה שחשוב בוועידה הזו הן עמדות המדינות שיש להן קשרים ישירים או עקיפים עם ישראל, ובמיוחד מצרים, ירדן, האמירויות, מרוקו, בחריין וסודן. כל עוד מדינות אלה מבטיחות את עמדתן כך שלא יגיעו לנקודת פריחת הקשרים, ההצהרה לא תהיה אלא חומר פרוטוקולי נוסף שאינו מביא ולא מקטין.

האם הערבים חלשים כה רב, עד שהם לא מסוגלים לקבל החלטה פוליטית שתכאיב לנתניהו ותעורר את העם הישראלי מסוף הכוח? האם הם יכולים להצביע על איום אמיתי לנתניהו ולממשלתו הפאשיסטית, שאשר נבנה בעשרות של הסכמי שלום ונורמליזציה ושיתוף פעולה כלכלי וביטחוני עם ישראל עלול ליפול אם ישראל לא תפסיק את מלחמת השואת בעזה ואת ההזנחה של ריבונות המדינות כאן?

הערבים אינם חלשים, הם מחזיקים במקורות כוח שאינם זמינים אלא למדינות הגדולות: משאבים טבעיים, כסף, אנרגיות אנושיות ואדמות רחבות. אך אנרגיות אלו משובשות ונדרשות לנהיגות שיש להן את האומץ, העמדה, העיקרון והכוונות.

המערכות הערביות במצב מביך, לא הן מסוגלות להגן על עצמן מישראל, ולא אמריקה מגנה עליהן, ולא הן בשלום ובחפץ אחד עם עמי.

צפוי שהוועידה "תוקיע את ה'סוללה הישראלי על מדינת קטאר האחות בצורה החזקה ביותר של הגינוי", ותחליט על הקמת צוות לעקוב חוקית אחר ההתקפה על ריבונות קטאר, ותדרוש מהקהילה הבינלאומית לעשות יותר מאמצים כדי להפסיק את מלחמת השואת והעקירה בעזה, ולפתוח את המעברים לעזרה אנושית, ולהפסיק את ההסלמה, ולחזור למסלול "הפתרון של שני המדינות".

יש סיכוי גדול להפסיק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, וזה מה שנודע במצרים עם הכרזתה על "הפחתת שיתוף הפעולה הביטחוני". אך מה זה אומר? זה אומר להסתיר מידע מסויים שיש למודיעין המצרי על מנהיגים פלסטינים וערבים ועל תנועותיהם, ומדובר במידע שהקל על ניסיונות הקדשה תחת הכוונה של "מאבק בטרור". זה לא אומר הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני, אלא זה רק מצביע על כך מה שקורה מישראל אינו מקובל, וזהו הביטוי הדיפלומטי אותו משתמשות מדינות אירופיות ידידותיות ותומכות בישראל.

אל תצפו לחדשנות מהוועידה הערבית-איסלאמית החדשה, אלא לדיור מחדש של פרטי סיכומים חוזרים ומוכרים. מדובר במדינות שאינן מסוגלות להתכנס על החלטות שהתקבלו במדינות רחוקות באמריקה הלטינית ואירופה, ואפילו מונעות מעמיהן להביע את כעסם, כפי שעושות עמים רבים בעולם.