מלכודות פוליטיות: פלסטין ולבנון בין הבטחות שווא לשליטה האמריקאית והישראלית

בעקבות שלושה עשורים, הוכנס העם הפלסטיני למסלול שנראה כי הוא פתח לעבר חירות ומדינה עצמאית, אך בפועל היה זה מלכודת פוליטית ממוסדת, שבאי פרטיה זינתה ארצות הברית, והשתמשה בפיצולים הפנימיים ובחולשה הערבית, והכינה את הדרך להתרחבות הפרויקט הציוני ללא מגבלות.

בשנות התשעים, הואץ תהליך המוביל לשלום שנודע בשקר הלגיטימיות, כאשר ההסכמים דרשו מהפלסטינים לוותר על הנשק והמאבק, ולהכיר בישראל בתמורה להבטחה למדינה עצמאית. עם זאת, הסכמי אוסלו בשנת 1993 לא כללו אמצעים מחייבים לישראל, לא על פי החוק הבין-לאומי ולא על פי הפסקת ההתנחלות ושינוי המציאות בשטח, וכך הוטלו מגבלות חמורות על הפלסטינים פוליטית וביטחונית. ההתנחלויות נמשכו בקצב מואץ וההפרדה בין עזה לבין הגדה הפכה את הקמת מדינה פלסטינית מחוברת כמעט לבלתי אפשרית, בזמן שארצות הברית שיחקה תפקיד מרכזי בטיפול במלכודת הזו, והציעה מדיניות כלכלית ופוליטית לישראל ללא כל התחייבות ליישום הזכות להכרזה עצמית ולהקמת המדינה הפלסטינית.

התפקיד האמריקאי לא הסתיים רק בטיפול בהסכמים הללו, אלא גם התבלט בניסוח תכניות פוליטיות פיקטיביות באזור, בעוד שרוב המדינות האירופיות וחלק מהבירות הערביות הסתפקו בתפקיד סמלי ולעיתים אף השתתפו במכירת האשליה כדי להעביר את התכנית הישראלית. עם זאת, עדיין קיימת אפשרות למדינות ניטרליות כמו סין ורוסיה לשחק תפקיד מאזן אם יחזקו את יחסיהן איתן וי تبدیل מסלולי לחצים דיפלומטיים וזכויותיים אפקטיביים, ולחתור לכינוס כנס בינלאומי שבו ישתתפו כל המדינות הללו, הרחק מארצות הברית, שמהווה שותפה לישראל בניגוד שלה ובכיבוש של פלסטין. והשאלה המרכזית המאשרת את הקנוניה היא: איפה המדינות שהעניקו חסות לאוסלו? ואיפה המדינות שיכולות להבטיח הגנה על פתרון שתי המדינות?

בזירה של עזה ולבנון חוזרות אותן מלכודות תחת כותרות והבטחות של הפסקת אש או הסדרים עתידיים ללא כל ערבויות, דבר המעניק לישראל יתרון זמני ומיליטרי לפרק את יריבה. לבנון בפרט מתמודדת עם איום ישיר מהפרויקט הישראלי השואף לכבוש את כל הארץ, ובמקרה הטוב, יתכן שתשתעשע בכיבוש הדרום, עד נהר הליטאני עם ניסיונות לחלוק אותה לשלוש מדינות דתיות (דרוזית, סונית, נוצרית) ולמנוע את הקיום השיעי. האפשרויות הלבנוניות קשות מאוד, או שיישא את הפרויקט האמריקאי וייכנס למלחמת אזרחים פנימית שעלולה להרוס את התפר הלאומי והדתי שלו, או יתמודד עם עימות חיצוני אפשרי עם ישראל, אולי בתמיכה אמריקאית גלויה, שזהו בחירה קשה יותר אך פחות הרסנית מאשר מלחמת אזרחים. ההצהרות של מנהיג חיזבאללה, נעים קאסם, בשם ההתנגדות הלבנונית, אומרות: “לא נמסור את הנשק ונילחם במלחמת כרבלאלא.” זה מאשש שההתנגדות המזוין נשארת קו ההגנה החי כנגד ההתרחבות הישראלית ואיומיה של הכיבוש, ומגינה על השורש הלבנוני בכל הדתות שלו.

מנגד, ההתנחלויות והשליטה הישראלית התרחבו בבהירות, שכן השאיפות הישראליות הגדולות כוללות את הנילוס עד הפרת, שליטה במקורות מים ובמושבות וקרקעות פלסטיניות, נתמכות על ידי הכיסוי והווטו האמריקאי המוחלט. כמו כן, לאחרונה, ראש ממשלת ישראל נתניהו הכריז על התכנית ההתרחבותית שתכלול את כל פלסטין והמדינות הערביות מהנילוס עד הפרת, ומנצל כל חולשה פלסטינית וערבית, והמטרה האסטרטגית נשארת ההגמוניה על האזור כולו, כולל מצרים, ירדן, סוריה ולבנון.

בנוסף לכך, ישראל, בתמיכה אמריקאית, הקיפה פוליטית וכלכלית את ההנהגה הפלסטינית וחסמה את יכולתה להתמודד עם האתגרים. המימון הבין-לאומי המותנה וההגבלות הכלכליות מצמצמות כל מרווח לתנועה עצמאית, מה שהופך את העמדות הרשמיות לחלשות מול ההגמוניה האמריקאית.

המלכודת האזורית המתרקסת מופיעה בבהירות בעזה ולבנון, כאשר ההבטחות להסדירה נשארות ללא ערבויות, מה המעניק לישראל יתרון זוגי ומיליטרי לפרק את יריביה. להתמודד עם התכניות האמריקאיות והישראליות דורש תנועת תמיכה בין-לאומית חלופית, כאשר סין, רוסיה ומדינות ניטרליות יכולות לשחק תפקידי לחצים דיפלומטיים ומאזנים לדרוש איזון במדיניות.

מתוך הקשר הזה, ההמלצות הופכות נחוצות ודחופות, והראשונה שבהן היא לנטרל את ההגמוניה האמריקאית ומניעתה מלעוות את התכניות הפוליטיות בפרלסטין ולבנון באמצעות פתיחת ערוצי דיפלומטיים בינלאומיים חלופיים. כמו כן, יש לבנות מחדש את היחידה הלאומית הפלסטינית כדי לאחד את המצב הפנימי ולהגביר את היכולת להתמודד עם המלכודות הפוליטיות. עצמאות ההחלטה הפוליטית נחשבת לדבר חיוני, הרחק מהלחצים הכספיים האמריקאיים, וכשהופכים את התמיכה הפוטנציאלית מרוסיה, סין ומדינות ניטרליות ונשמרים את הקרקעות והמושבות, ומאבים את הקישור בין הגדה לעזה, ההתנגדות למאמצים להחדיר את ירושלים והכפלות על הקרקע הנחשבת לאחד העדיפויות הלאומיות. כמו כן, יש לחזק את היכולות ההגנייניות כדי להבטיח את מצבו של העם הפלסטיני וההתנגדות הלבנונית לקדם את ההגנה על הקרקע והאזרחים נגד כל תקיפה ישראלית. ולבסוף, יש להרחיב את הבריתות הבינלאומיות ולהשתמש בסין, רוסיה ומדינות ניטרליות כאמצעי לחץ מאוזן לההגמוניה האמריקאית, יחד עם המודעות והגיוס התקשורתי והדיפלומטי כדי להעלות את המודעות לגבי הסכנות שבלכידת המלכודות הפוליטיות האמריקאיות והישראליות, מחזקה את העמדה הלאומית ברמה הבינלאומית ומחזקת את הסיכויים לעמידה.