עדות על הלווייה של אל-קסאם וחבריו בחיפה

"נכנס אחמד מתנשף אחר צהרים אחד מעונות הסתיו של 1935 לדוכן וצרח: השייח נהרג וחבריו ביאבד. החקלאי היה המום מהעצב והצעקות ואמר: מי השייח?... אל-קסאם הרגו אותו האנגלים המנודים".

זה היה בחיפה ביום הגעת הידיעה על שחרורו של השייח עז א-דין אל-קסאם אליה, בספר מחורן לחיפה מאת ציאד מוחמד אזעבי, שפורסם במהדורה הראשונה על ידי המוסד הערבי לחקר ולפרסום בשנת 2020, ומכיל עדות המועברת על ידי אביו מוחמד אזעבי, שכיהן ועבד בעיר חיפה בתקופת פעילותו של השייח עז א-דין אל-קסאם שם, והרגו ביאבד, ויום הלווייתו בחיפה לבית הקברות בעיירה השייח, שם מקום מנוחות האחרון בשנות השלושים של המאה הקודמת.

אנו מעבירים את העדות הזו בזמן שהמלחמה נגד עזה נמשכת, והקריאה של בן גביר להרוס ולחפור את קברו של אל-קסאם, שכבר שופץ אחרי שנחרב קודם לכן בבית הקברות של השייח.

ההריגתו של אל-קסאם הייתה ביום ה-20 בנובמבר 1935, וגופתו עם גופות שני חבריו השהידים יוסף הזיוואוי ועאטיה המצרי הובלו לחיפה בערב אותו יום שנורה בו, והם הובאו בקבורה למחרת בלוויה אחת, שיצאה מבית אל-קסאם בחיפה למקום מנוחתו האחרון בבית הקברות בעיירה השייח.

היה זה אכרם זעיטר שגייס והכין את הלווייה של אל-קסאם דרך עיתון האוניברסיטה האסלאמית, שכן הוא ביקש ממנה בערב יום הריגתו של השייח, דרך הטלפון, הודעה שנושאת את חתימתו, לפי מה שתיעד החוקר הפלסטיני המנוח סמיר חסונה במחקרו תודעה ומרד: מחקר בחיי ובמאבקי השייח עז א-דין אל-קסאם 1882–1935.

בהודעת הגיוס נכתבו:

"נלך מחר במסע ההלוויה של בעל הכבוד השייח עז א-דין אל-קסאם, ראש אגודת הצעירים המוסלמים בחיפה וראש מסגדו הגדול, ואחיו שנקדו ביאבד לידו, ונפרד מהם בקבורתם בחיפה, ואני קורא היום לראשי המפלגות והמנהיגים להצטרף למסע".

וממה שמספר אזעבי על בוקר יום הלווייתו של אל-קסאם וחבריו:
הם הגיעו לבית אל-קסאם, וראו את הדגלים השחורים המורמים על קירות הבתים הקרובים לבית אל-קסאם. האנשים היו רבים מול בית אל-קסאם ובמצב של הלם. מוחמד – הכוונה למוחמד אזעבי, בעל העדות – ראה אדם לבוש בביגוד מוזר שחור צבע, מתחת לנחר הוא לבש חולצה לבנה ועניבת צוואר שחורה, ומניח על ראשו טורבן שחור, ועם שפם מעוקל, מתקרב לארון ומתעטף בו בדגל, אבל לא דגל פלסטין, וכשהשאל, נאמר לו: זה דגל עיראק, לבטא שאלא-קסאם הוא שאיד של כל הערבים על אדמת פלסטין. וכשהובא ארון של אחד מחבריו, אותו אדם עטף בדגל אחר, שאמרו לו שהוא דגל הממלכה הסעודית, ואילו הארון השלישי היה עטוף בדגל תימן.

וכששאל מוחמד את רענו אחמד – אחמד חבר בעל העדות – מי זה האיש? הוא אמר לו: זה ראשיד האג' איברהים, חברו של אל-קסאם ותומכו הגדול מבין מנהיגי חיפה.

האנשים הגיעו בהמוניהם, ונאמר להם שהממשלה – ממשלת הרשויות הבריטים – מנעה מההלווייה לעבור בעיר. הקולות של המלווים עלו ומתנגדים לזה, והיו שם הרבה אנשי משטר, אך הם נסוגו.

אך הגברים, הלכו והולכים כל דקה עד שכבר הפכו לאלפים, ונשאו את הארון של השהיד, ביניהם אחמד, ושכנים אחרים נשאו את שני הארונות האחרים ששמותיהם הידועים היו השייח הזיוואווי והמאבק עאטיה, והם צעדו עם שלושת הארונות בתור בעיר, מבלי להתחשב במה שהוכרזה הממשלה הוועד הבריטי. ההלווייה המפוארת זעקה: "אללה אכבר, אללה אכבר על הכובש".

זה היה ברור שהיא הולכת למסגד העצמאות שראה את קריאותיו הראשונות של אל-קסאם לג'יהאד. הלווייה לא עשתה עצירה בארקוססת היכן שהיא צלמו, והתכוננה למסגד הגדול באלג'רינה, ולאחר התפילה להשהידים, הציבור ההמונאי חזר לשאת את דרכם רחוב המלכים, ואחר כך לכיכר פייסל, ממשיך בדרכם לרחוב חיג'אז, ומשם לבית הקברות בעיירה השייח, שההליכה לשם לקחה שלוש שעות.

זו הייתה ההלווייה הגדולה ביותר שראתה חיפה, ולקחו בה תושבי העיר וערים אחרות מפלסטין, כאילו הם אומרים: זהו שאיד של כל הארץ, ואנחנו נילחם נגדכם, הו אנגלים, ונגד עוזרכם היהודים והסוכנים שלכם.

מוחמד, שתקף יותר מפעם עם אחמד, שלא עזב את עיניו בעת נשיאתו את הארון, ונקבר באדמה. דמעות זלגו יותר מפעם מעיניו של מוחמד, כשהוא שומע את הקריאות.

הוא חזר עם אחמד, ולא אפשרו לו לחזור לטירה – כלומר לא אפשרו לאחמד ללון בכפר טירה הקרמלי – אלא ישן עם אחמד ואחיו בחדרם, אחרי יום ארוך ומעייף, עד שכבר לא חייו בשיחה עם איכר על ההלווייה ההיסטורית של שלושת השהידים...

כותב בעל העדות על ההלווייה של אל-קסאם וחבריו, כי הוא החליט להיות אחד מהנמצאים בקבוצת אל-קסאם בעיר חיפה, כמו שציין על אחמד חברו שהחליט בהנהגת עבודתו בדוכן ללכת כל יום למסגד העצמאות לפגוש את עמו שמכירים את עצמם כ"אחיי אל-קסאם", ולקבל הנחיות ממנהיגי הקבוצה, כמו השייח עבדאללה יונס, והמשיח קמאל הכספא, והשייח חוסין עמאדי, והשייח מוחמד אל-חתיב.

חדשות ההתקפות על מפקדות המשטרה האנגלית, ועל האינטרסים היהודיים, ממשיכות להתרקם מדי יום מאזורים שונים בפלסטין. אחמד העביר את החדשות הללו או קרא אותן מוחמד בעיתונים המודפסים...

ועם הימים, כותב בעל העדות, עם התגברות האירועים, חוזרת שירה עממית הממלאה את עיר חיפה ופלסטין בכלל, ששרים אותה אנשים:

או חביב הארוך וצייר, או צייר
תמונה של פלסטין ודמותו של אל-קסאם
ועיניים של המהפכנים אל תישנים
ניצחון, או השהיד, זהו שם הסיסמה שלנו...