נזהר מרע שאכפתנו לו

מחבר: حافظ البرغوثي

האדם ישב על הרצפה בערב ושם ערימת סוכר קטנה ופתאום מגיעות האנטנות בתור זוחל לכיוון הסוכר והמצב נמשך זמן רב עד לסיום הסוכר ולא חזרו האנטנות אליו. אני זוכר זאת כמסלול של סיפור קצר שפורסם באחת מכמה פסקאות שפרסמנו לסופר בעמוד האחרון בקואבס הקווית בשנות השמונים. קראתי שוב את הפסקה האנטית שנכתבה על נייר קטן בגודל ירוק שנוטה לכחול או ההפך לפני הפרסום כמה פעמים, כאשר הייתי אחראי על משרד העורך בקואבס, והכותבת היא הדוקטור סעאד אלסבאח, אשתו של השייח עבדללה אלמוברק, מייסד המוסדות המודרניים וסגן המושל במדינת קווית, ששנאו אותו הבריטים לאחר שהיה האיש החזק בשנות החמישים וסירב להיכנס למאבק עם בני דודיו על השלטון והסתפק בהתרחקות ונשאר נאמן לארצו, ותחושת הלאום המאוחדת שלו הייתה אחת הסיבות לשנאת הבריטים אליו. חשבתי שהכותבת מתכוונת לאנשים שסביבו ששמו להם סוכר וכאשר נגמר, הם הסתלקו ממנו. התמהמתי הרבה לפני פרסום הפסקה האנטית ואז שלחתי אותה למכבסה וציפיתי שתעורר רעש שאני אשלם את מחירו בעבודתי, אך היא עברה בשלום. הסיפור האנטי עבר במחשבתי לפני כמה ימים כאשר ביקרתי את עצי, כשהבחנתי בעלי על שיח תאנה והענפים נחתכו על ידי מכרסם כלשהו וחלק מהפירות התמוגגו גם כן. התפלאתי מהנוף ואז חיפשתי בין הענפים ואמצא גוק גדול שראיתי בלילה כאשר הייתי בחצר שלי, הוא היה גדול ולא כמו הגוק החופר, זה היה שחור מפוטי בלבן וקטן יותר, בעוד שהגוק החדש אפור עם שפם ארוך, הוא נראה כמו כלי טיס קטן, אז החלטתי להכות אותו כי אני מצליח לצער על החרקים והחיות והזזתי אותו ברגלי הרחק وبعد כמה דקות חזר זוחל, מה שגלה גחת אחת מחתולי שחוץ מסביב הביתוהשדה מכרסמים ועקרבים ונחשים והכין את עצמו לתקוף אותו, הוא השמיע רעש כמו קולות מכונת מעקב של צבא שהשמיט את רעש בתהלוכות, זה בלבל את החתול אז הוא תפס אותו וזרק אותו רחוק. לאחר מכן הוא חזר עף ויתרסק בפני ואני תפסתי אותו ושיחררתי אותו רחוק כדי להגן עליו מהחתולים. אז אמרתי לעצמי, הגוק הזה שהזדהתי עליו הורס את שיחי היקר והנדיר שהצילתי מעולם השכחה לפני ארבעים שנה ושחזרתי ממנו שיחים וחילקתי. היה נכון מה ששמעתי בילדותי מפי יוסף עבד ועורסתן האשואה, שני אנשים מהכפר ואנחנו היינו ילדים משחקים על הדרך, ואני הייתי באותה תקופה בכיתה שלישית או רביעית, והאחרים הלכו ושמעתי את יוסף בעודו בחו"ל בגרמניה אומר לחברו עורסתן כמו שאמרתי לך, נזהר מרע שאכפתנו לו. המשפט הזה או המשל נותרו במחשבותי במשך שנים והיו עבר לעבור כמו משל בספר השפה הערבית, אך לא הבנתי אותו ושאלתי את עצמי איך אוכל להיטיב עם מישהו ואז להיזהר מרעיון! גדלנו ותרנו את החיים והעבודה וגילינו שמי שעשית לו דבר טוב ואכפת לך עליו הוא מי שיכול לדקור אותך, וכשאתה זוכר הרבה מהם אתה מרגיש חוסר אונים והצהרה כי לפעמים הקרבת את עבודתך כדי לעזור לאחרים, ובכל מקרה של ניסיונות מצערים אתה כמו חמור נמשך למי שמבקש את עזרתך וכן אתה משתדל לעזור לו ומקריב מאמצים וכסף ואז אתה מוצא אותו לאחר מכן עוין לך ומבקר אותך או מתלוצץ עליך כי סייעת לו. אפילו החיה הזו שעשיתי לה טוב מצאתי אותה כמו הם או כמו צבים קטנים שלקחתי בדרך חזרה מרמאללה בכפר שלי כל יום בעונת האביב כשאני פוחד שירסקו אותם המכוניות כשעוברים את הכביש, הם הפכו עלי שצברתי אותם והשלחתי אותם לחפני, וכשכבר התשתי את השדה שלי בירקות מצאתי פירות קינוח שהאוכל הכין מהם, עברו כמה שנים על כך ואני מחפש את הסיבה ומאשים את החזירים הפראיים הקטנים שיכולים לחדור מהגדר לפעמים והארנבון הסלעי שנקרא ופר, שחי בין הסלעים מתחת לבית שלי, ואז הייתה הפתעה שהצבים שלקחתי מהדרכים כדי לשמרם מחזירים לי את הטוב בנזק ומזיקים את גידוליי, אז הייתי מחפש אותם ומניח אותם מהרחק מהשדה שלי. אפילו השועל הפראי שמגיע אלי כל ערב ואוכל את השאריות של מה שזרקות חתולי ושותה מים ואולי קרוב אליו כדי לצלמו בורח, וסיפרתי זאת לחבר ואמר שהשועל מגיע אליו ושותה תחת עץ ולא בורח, אז שאלתי אותו האם אתה מזין אותו! הוא אמר לא, אז אמרתי לא תעזור לו כי הוא יכול לברוח לך, כי הוא מגיע אליך עם תקווה שאתה תזין אותו כמו האנטנות. הוא אמר ומה הסיפור של האנטנות! אמרתי לו שזה סיפור שלא תבין. תפסתי את הגוק והוא פלט את קולו כדי להפחיד אותי, אבל אני לא הסכמתי להרגיש עליו הפעם ואחר כך פגעתי בו ואמרתי לעצמי שלא אלחם עוד באף אחד, הגיע הזמן להרגיש רק על עצמי כי כל המכות שפגענו בי לא נלחמו בי אף אחד מלבד מי שיסד לי את רחמיו, ורק הטוב.