בורחים מהמוות לרעב.. שבוע קשה מכאיב למפוני דארפור בח'ד

סאדא ניוז - תחת עץ בודד במחנה ארדמי לפליטים במזרח ח'ד, יושבת הזקנה תריה מכתאר (45 שנה) ומזכרת שאריות חיים שהיו בטוחים לפני שהמלחמה uprotted אותה.

מאז שבוע, דחפה אותה קול הפיצוצים ואש ההפצצות לעזוב את ביתה באזור אורשי, היא השאירה מאחור שנים מחייה וחלומה, ולא לקחה עימה אלא את זהות הפליטות המרדף אותה כצל.

תריה אומרת: "עזבתי מבלי להבין שלעולם לא אחזור, לקחתי את ילדיי ורצתי, והאש מאחורינו והקליעים מעל ראשינו, לא אכלנו במשך יומיים, וילדיי בוכים מרעב. איני יודעת איך אוכל להאכיל אותם מחר, או איפה אשן הלילה"

תריה היא אחת מאלפי נשים שנושאות על כתפיהן את משקל ההגירה, ובעיניהן סיפור שאינו נגמר של פחד ורעב ונודדות, ומחפשות בשקט טיפה מים לילדיהן ששואלים כל יום: מתי נחזור לביתנו?

כוחות התמיכה המהירה ביצעו, ב-15 ביוני/יוני 2026, התקפה נרחבת על אזור אורשי במחוז אומברו במערב סודאן, תוך שימוש מבחנות צבאיות ומאמנים על סוסים וגמלים.

ההתקפה הביאה לשריפת 10 כפרים לחלוטין, לשוד ולשריפת שוק אורשי, בנוסף לשוד כמויות רבות של בקר ורכוש ביתי.

לחיות בחוץ

לאחר שבוע מההתקפה, עדיין אלפי משפחות מפונות חיות בחוץ, ללא מחסה, מזון או תרופות. הם ישנים על אדמה קשה, מתחת לעצים שאינם מגנים עליהם מהחום ביום ולא מהקור בלילה, חלקם מכסים את עצמם בענפי עץ יבשים, אחרים לא מוצאים אפילו זאת.

אמר חבר מועצת הסודאנית מעלה רסאס אדם טור, כי "הדארפוריים הם חלק אינטגרלי מהרכב של העם הסודאני", הזהיר כי קריאות לחלוקה הן "אשליות" שמטרתן לערער את יציבות הארץ.

הוסיף רסאס כי ההתקפות הצבאיות הנוכחיות מכוונות ל"שבור את העצמות" של כוחות התמיכה המהירה, והדגיש כי "התקפה על אזרחים וגירושם אינם טעות טקטית, אלא מדיניות מתוכננת הנוקטת על ידי כוחות התמיכה המהירה לשינוי ההרכב הדמוגרפי באזור".

הדגיש כי "המשך המדיניות הזו יוביל לאסון הומניטרי שאין לו תוצאות טובות, וכי המדינה שואפת להפסיק את זה דרך חיסול הכוחות המהירים, ומזמין את הקהילה הבינלאומית להתערב כדי לעצור את מה שקרוי "הגירה כפויה של אזרחים".

אך המציאות של המפונים מתחת לעצים בכפרים ובקניונים של אורשי מציירת תמונה שונה לגמרי. בעוד המנהיגים מדברים על אסטרטגיות צבאיות, האזרחים משלמים את המחיר יקר, והמדיניות המוצהרת מתהפכת לסבל יומיומי.

רעב וצמא

מים הם התלונה הראשונה, לאחר שהשמדת מיכל אורשי, המים פסקו מהכפרים שנשרפו ומהמפונים החדשים. אומרת חווה אדם (35 שנה), מפונה מאורשי לטינה הח'דית, ל-אל-ג'זירה: "הלכנו מרחקים ארוכים עד שהגענו לטינה ובדרך, אכלנו עלי עצים, ושתינו מים מזוהמים שמצאנו בבורות".

מוסיפה: "האוכל כמעט חסר ומה שהיה נשאר מהמנות נבנה על ידי כוחות התמיכה המהירה, או נשרף בבתים".

ומצידה, מספרת אם אבראהים (40 שנה): "עזבנו את בתינו ללא אוכל או תרופות הלילה הוא הקשה ביותר, והילדים בוכים מרעב ופחד" ומוסיפה: "ילדיי לא אכלו במשך יומיים והם בוכים, ואני לא יכולה להעניק להם דבר ובעלי עבד בחקלאות, אך מקור מחייתנו נשרף יחד עם ביתנו".

האסון לא מוגבל למפונים בתוך סודאן, אלא התפשט למחנות במזרח ח'ד; אומר הפעיל ההומאני וראש מועצת קורבנות הרצח ההמוני בדארפור, מוסטפא ברה ל-אל-ג'זירה, כי אזורים כמו קָרְנוּי והטינה ואומברו חוו גלי גירוש מתמשכים במשך שלושת החודשים האחרונים.

מוסיף "לאחר האירועים באורשי ושריפתם של כעשרה כפרים, מחנות הפליטים במזרח ח'ד מקבלים מדי יום בין 70 ל-80 משפחות בורחות, רובם נשים וילדים. הם מגיעים מותשים, ללא אוכל וללא מים, חלקם סוחבים את ילדם החולה על כתפיהם".

סיכונים וסיוע מוגבל

בהתפתחות חדשה המשקפת את המשיך הסכנה, אמר האזרח אדם אבכר ל-אל-ג'זירה: "האזור עדיין חווה טיסות אינטנסיביות של מטוסי ריסוס המכוונים למקורות מים, בקר ובתי אזרחים".

הוסיף: "אנחנו לא יכולים לחזור לכפרים שלנו. המטוסים טסים מעל ראשינו כל יום ומטרידים כל תנועה, כאילו הם רוצים לגרש אותנו מהפינה האחרונה שבה אנו פונים".

המשיך כי הטיסות המתמשכות הללו מגדילות את סבל המפונים, שמצאו את עצמם בין פטיש ההפצצה על כפריהם וסדן המטוסים המיוחדים שרודפים אחריהם אפילו במקומות המפלט שלהם.

ואנשי פעולה מקומיים וחדרי חירום מנסים לספק מעט סיוע, אך האפשרויות כמעט שאין.

אומר מוחמד סאפי, נציג תקשורת חדר החירום של הטינה, ל-אל-ג'זירה: "אנחנו מנסים ככל יכולתנו להעביר מים ומזון למפונים, אך המספרים גדולים והאפשרויות מאוד מוגבלות".

מוסיף "קיבלנו במהלך שני הימים האחרונים יותר מ-7,000 משפחות מפונות מאזור אורשי והאמי ועמק באסאו ועידאר, כולם זקוקים נואשות לאוהלים, לחודים, מזון, ומים נקיים לשתייה, המצב דורש התערבות דחופה מהארגונים ההומניים".

הסבל הזה מתרחש כאשר דו"ח משולב של ארגון המזון והחקלאות (FAO) ותכנית המזון העולמית (WFP), שהוצג ב-17 ביוני/יוני 2026, הזהיר שסודאן מתמודדת עם משבר הרעב הגרוע ביותר בעולם.

הדו"ח חשף ש-19.5 מיליון אנשים מתמודדים עם רמות גבוהות של חוסר ביטחון תזונתי חמור, עם איום רעב על 14 אזורים בדארפור.

מהטינה לקָרְנוּי, ומהקָרְנוּי לאומברו, ומאומברו לאורשי, התפשטת המגמה של הגירוש וחזרת האסון. הצהרות המנהיגים על "הגירוש המכוון" מוצאות ترجמתם היומית בעיניהם של ילדים המחפשים טיפה מים, ובכפות רגלי הנשים החוסכות מרחקים ארוכים מהאש.

בעוד אלפי מפונים מנסים להישאר בחיים מתחת לעצים, בע midst אזהרות עולמיות מרעב קרוב, נשאר השאלה הגדולה: כמה כפרים נוספים יישרפו? וכמה משפחות ייכות לגירוש לפני שהקהילה הבינלאומית תתעורר לעצור את המדיניות המכוונת הזו.

מקור: אל-ג'זירה