דיווחים פיננסיים חושפים: חברות מזון ישראליות מספקות מוצרים בהיקפים של מאות מיליוני שקלים לעזה הרחק מאור הזרקורים

סדא ניוז - דיווחים פיננסיים ומקורות בתעשיית המזון הישראלית חושפים על הקמת ערוץ מסחרי חדש ורווחי לרשתות קמעוניות ולמשווקים ישראליים לעבר עזה, במקביל להסכמות הרגיעה ולפתיחת מסלולי כניסת ההספקות, ולפי הנתונים, שפורסמו בעיתון "ידיעות אחרונות", ובתרגום כלכלה סדא, חברות ישראליות השיגו מכירות גדולות; כך שמכירות רשת "ויקטרי" לסוחרים בעזה עמדו על כ-100 מיליון שקל בחודש אחד, בעוד שחברת "מיהדרין" החקלאית רשמה מכירות של 60 מיליון שקל במהלך הרבעון הראשון של השנה.

הדיווחים מצביעים על כך שפתיחת המעברים לתנועת המשאיות העניקה לחברות אלו הזדמנות מסחרית רחבה לשיווק מוצריהן באזור והשגת הכנסות כספיות גדולות, בזמן שמרבית החברות המעורבות במסחר הזה מתעקשות לשמור על פעילותן בסודיות והרחק מהתשומת לב התקשורתית.

מסחר מתנהל בצל משבר ההספקות

התאוששות השוק המסחרי הזה התרחשה בעקבות ההבנות להקלות, שכוללות התחייבויות להגדיל את מספר המשאיות הנכנסות לעזה ל-600 משאיות ביום, ובזמן שהעניין הבינלאומי והתקשורתי מתמקד בנושא "סיוע הומניטרי", מציגים הנתונים הרשמיים שפורסמו כי חלק גדול מהתנועה דרך המעברים כולל מכירות מסחריות ישירות לספקים וחברות ישראליות המוכרות את מוצריהן לסוחרים פלסטינים בעזה שאושרו על ידי הרשויות הישראליות.

ורשת "ויקטרי" למזון נאלצה לחשוף את היקף מכירותיה לעזה (100 מיליון שקל) בכפייה, לאחר שהרשות לניירות ערך הישראלית ביקשה ממנה להסביר את העלייה החדה והפתאומית בהכנסותיה, לאחר שההנהלה ניסתה בעבר לייחס זאת לעונות חג והשלכות מתחים אזרחיים, ובדומה, דיווחים מחברת "מיהדרין" التابعة לקבוצת "דלק" (המבוססת על שיווק פירות ודקל) מייחסים רווחים ממכירות באזור בהיקף של מיליוני שקלים.

שיקולים ביטחוניים ודאגות מתגובות

הסביבה הכלכלית הישראלית מתארת את הפעילות המסחרית הזו כ"רגישה", כאשר החברות נמנעות מהצגתה מחשש לפגיעה בתדמיתן הציבורית ברחוב הישראלי, במיוחד ב"צל ההסתה הפוליטית מצד גורמים מימין נגד כל חילופי מסחר עם עזה במהלך המלחמה, ודאגות החברות מקמפיינים של חרמות המארגנים צרכנים ישראלים", לפי תרגום כלכלה סדא.

כ-30 חברות ישראליות קיבלו אישורים רשמיים ממשרד הביטחון לספק מוצרים, כולל החברות הגדולות והמפיצים כמו "קרפור", "סופר סופר", ו"חצי חינם", לצד חברות "ווילי פוד", "דיפלומט", ו"שסטוביץ". בעוד שחברות משקאות גדולות העדיפו לספק את מוצריהן דרך מתווכים ומפיצים מאושרים ולא בצורה ישירה, כדי להימנע מאחריות משפטית במקרה של תפיסת הברחות של מוצרים שלא נרשמו (כגון טבק וסיגריות) בתוך המשלוחים בעת בדיקתן במעבר כרם אבו סלם.

מערכת פיקוח מחמירה ותנאים ביטחוניים

הרשויות הישראליות יצרו את המערכת הזו כתחליף למערכת הבינלאומית (האומות המאוחדות וארגוני הסיוע) שלא הייתה לה את היכולת הלוגיסטית לנהל ולפרוק למעלה מ-200 משאיות ביום. לפי המערכת הנוכחית, נשמר קשר עם מספר קטן של סוחרים בתוך עזה (כ-10 סוחרים) לאחר בדיקה ביטחונית של השב"כ.

הדרישות הישראליות קובעות תנאים מחמירים לחברות המספקות, ביניהם:

הקצאת אזורים מוגנים ומפורטים במצלמות חמושות 24/7 בתוך המחסנים שלהן להכנת משלוחי עזה ובדיקתם במכשירים לאיתור מתכות.

לספק למשאיות מערכות מעקב (GPS) כדי לנטר את מסלולן עד למעברים הדרומיים.

לעמוד ברשימת הסחורות המותרות בלבד (מזון, ציוד לינה, ומזון לבעלי חיים), ואיסור על אספקת מוצרים שאינם מתומחרים בתוך ישראל (כמו מניעת אספקת קופסאות משקאות המיוצרות בירדן המיועדות לשוקי השטחים, בהנחה שהן זולות יותר).

הגברת הביקוש והירידה ההדרגתית ברווחים

מקורות מסחריים מצביעים על כך שבתחילת חידוש התנועה המסחרית, היה הביקוש בעזה גבוה מאוד בגלל המחסור החמור במוצרים לאחר תקופות ארוכות של סגירה, מה שאפשר לספקים למכור את המלאי במחירים גבוהים מאוד בהשוואה למחירי השוק הישראלי.

עם התגברות זרם המשאיות וזמינות המוצרים בשוקי האזור, החלה קצב הביקוש להתייצב והמחירים ירדו, כמו שמתרגם כלכלה סדא, מה שהשפיע על צמצום מרווחי הרווח הכלליים של החברות הישראליות עקב התחרות החריפה ומהירות תהליכי התיאום היומיים הנדרשות למעבר מאות משאיות דרך מעבר כרם אבו סלם. על אף הקשיים ההלכתיים והחששות הפוליטיים, מעידים האינדיקציות שהפעילות המסחרית הזו צפויה להימשך כערוץ מרכזי לזרימת הסחורות הצרכניות לעזה.