תנועת פתח בין נאמנות אישית, שייכות לאומית ומחוייבות ארגונית

 לאחר שסיימה תנועת פתח את הכנס השמיני שלה, ניצחו אלו שניצחו והפסידו אלו שהפסידו, ובין אם מדובר בהסתייגויות אישיות של חלק מהאנשים לגבי מהלך הכנס, התוצאות והשיטות שננקטו להפקתן, אשר כמובן התקבלו בברכה רחבה מהזוכים, והגבירו את מתח בקרב רוב המפסידים, דבר שעשוי לגרום לתגובות מסוכנות, אם חברי הועדה המרכזית והמל council הטכני החדשים והרעננים לא ישכילו לתפוס את המסר, הוא ימשיך להצטבר ולהתגלגל כמו כדור שלג שישטוף את כולם בדרכו, במיוחד כאשר הבחירות לפרלמנט הקרבות בחודש נובמבר, כפי שהודיע נשיא הרשות, מחמוד עבאס, בנאומו הפותח של הכנס. 

אין ספק, אם תנועת פתח תהיה חזקה ומקושרת, המפלגות הלאומיות הפלסטיניות תהיינה חזקות, ובכך תסייע לארגון השחרור הפלסטיני, המייצג הבלעדי והלגיטימי של העם הערבי הפלסטיני, להיות חזק. נכון, הזרמים הסובבים את המצב באיזור, ערבית ובינלאומית, פועלים כרגע בניגוד לשעון הבחירות הפלסטיני, אך הצדק של הסוגיה הפלסטינית מתעקש את עצמו ומקנה לו מרכזיות שמביאה אותו להתעלם ממדד הדינמיקה הנוכחי, שנובע מסיבות שונות, שרובן זוהי התנהלות פוליטית פלסטינית. 

מדד הכוח של כל תנועה או מפלגה או פלג לא נמדד בבחירות הפנימיות שלה, אלא בבחירות כלליות בהן משתתף רוב הציבור, עם כל הנאמנויות והשייכויות השונות. ולכן תנועת פתח, אשר נחשבה לעמוד השדרה של הארגון, ושומרת על הפרויקט הלאומי שהחלה בו, המבוסס על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 4 ביוני 1967, עם עיר הבירה ירושלים המזרחית, אך כמו תמיד, עם הספק הגבוה שמקורו בטפלים שהשפיעו על תהליך התנועה לאחר עזיבתו של השהיד, הסמל, יאסר ערפאת וההיפרדות המתמשכת של הגיאוגרפיה הפלסטינית, לאחר שליטת תנועת חמאס על רצועת עזה בשנת 2007, והשעון על חטיפת הכוח בעקבות שחיתות שהשפיעה על רבים מהמנהיגים וחבריה, התנועה מתמודדת עם אתגרים מבניים המתרקמים בין נאמנות אישית, שייכות לאומית ומחוייבות ארגונית. 

הרבה מהמפקחים והמעקבים והמתמחים בענייני תנועת פתח רואים כי מה שקורה עכשיו בתנועה זהו פשוט נאמנות לאנשים בעלי השפעה, ללא נאמנות או מחויבות ארגונית לתנועה, והעדפת אינטרסים אישיים ואגוצנטריים על חשבון האינטרס הארגוני של פתח והאינטרס הלאומי העליון, זאת משום חדירת חברים מנותבים ומרצחים לתוך התנועה, והדרה והשמטה של מרבית חברי הארגון הנאמנים לפלסטין ולתנועת פתח, ואינם מרוצים מהמצב המפלה בו נמצאת התנועה, דבר שהשפיע לרעה על הפופולריות שלה ברחוב הפלסטיני, שאיבד את האמונה בה, וזה התבהר בבחירות לפרלמנט בשנת 2006, בהן ניצחה תנועת חמאס, דבר שדחף את הנשיא מחמוד עבאס לדחות את הבחירות שהיו מתוכננות להיערך במאי 2021, ללא מועד חדש, במקרה, בהתנחלויות לא הסכימו לקיימן בעיר ירושלים, בעוד שהסיבה העיקרית לדחייה היא ההבדלים והפילוגים שהקפיצו את התנועה בשעתו, מה שגרם להבנות על הפסד גדול לתנועה אם תיערך הבחירות הללו. 

הקבוצה הגדולה ביותר בתנועת פתח מדגישה את הצורך בנאמנות לפלסטין ולפתח ולבסיסים הלאומיים ככאלה, ולא לאנשים או מנהיגים מיוחדים, עם צורך לחזק את חברות התנועה על בסיס שייכות ומחוייבות לאומית וארגונית בהתאם ליעילות, יושר ועומק היסטורי-לוחמני-תרבותי ולאומי של החברים. 

ולכן, כדי לתפוס את הסכנות המאיימות על תנועת פתח, והשפעת הכנס השמיני על השלב הבא, על מוסדות התנועה, בראשם הועדה המרכזית והמל council הטכני החדשים והמעודכנים, לעמוד בפני אחראויות גדולות, או שיבנו ויחזור תנועת פתח לשוב להיכל קהל רחב ומתעניין, או שלא תהיה, ויגרמו לשינוי משמעותי בגרעינים שלה, ובכך יגרמו לתפור את הפורמים שנותרו על המנהיגות והרדיפה של חוזק תנועת פתח, ולכן על התנועה, אם תהיה רצון אמיתי ועצמאות החלטה, להתחיל לעבוד על מספר צירים: 

1. הציר הארגוני הפנימי: לאחד את שורות התנועה ולארגן את הבית הפנימי ולדחות את ההבדלים הפנימיים ולתת כבוד למושפלים ול"מתעלמים" ולאחד את המפלגות הפתחיות הפנים והחוץ באחדות אחת, שיהיה נאמנותה לפלסטין ולתנועה. ולערוך סקירה מלאה של מצבים התנועה. לא נותרה עוד סוד שכרגע קיימות מספר זרמים בתנועה שונות ומשאובות אחת לשניה עד כדי התנגשות מתוזמנת, אם לא תיערך הקפיצה המהירה, ותהיה תהיה הסיסמא המכילה "פתח היא של ההמונים", ואולי תוצאות הבחירות בוועדה המרכזית הביאו מספר מסרים, מהבולטים בהם הזרם של האח המנהיג הכלוא, מרואן ברגותי, שהחסיק בצורך הבולטים על הציבור, וניצח של שני אסירים משוחררים, מה שמעיד על שמירה על סוגיית האסירים והשיאנים אשר הושפעו לאחרונה בכתית שכרם, מבלי להעניק להם תחליף בתפקוד ונכונות למלחמותיהם. 
והמפקחים רואים כי השמות המופיעים במרשמי המצליחים של המועצה הטכנית, כוללים קבוצה מכובדת של לוחמים, שלפיה יוקנה רצון לאומי מההנהגה לעשות פעולה ולתת להם זכויות רחבות לפעולה, אז יהיה להם תפקיד ניכר במענה דעת הקהל הפלסטינית ובחזרה על האמונה הפופולרית בתנועה. 

2. הציר של רצועת עזה: לשחזר את הקו הגיאוגרפי עם רצועת עזה, ולהתחיל בתהליך של פיוס לאומי בכל מחיר עם כל המפלגות הלאומיות והאסלאמיות, גם אם הדבר יוביל להתפשרויות שהיו כואבות אך נמצאות בתחום האינטרס הלאומי העליון של כל הצדדים, מבלי לפגוע באינטרס של העם הערבי הפלסטיני, תחת הסיסמא: "פלסטין מאחדת את כולם".  

3. הציר של הרשות הלאומית: להפריד בתפקידים בין המסגרת השלטונית למסגרת הארגונית, ולסיים את ההטמעה בין מוסדות פתח והדרגות הביורוקרטיות שלה, אשר פגועות בתנועת פתח, במיוחד בחלק של הרשות ופיקוד פתח, מה שעלול למנוע הקניית זכויות בתמורה לנאמנות, ולהרחיק את הנזק מהמפגש של מיזוג המיקום שהרשות לעיתים נדרשת להעדיף את כיווני הכיבוש וצדדים איזוריים ובינלאומיים, מה שייתן לתנועה מרחב רחב יותר לפעולה, ויוציא אותה מהשפעת התוצאות השליליות של מדיניות הרשות, ויעניק שוב להיכנס לפעולה עממית ולוחמת, מה אשר יעזור לחשוף את האמונה והאמון ההמוניים בתנועה ומנהיגות שלה, ויחזק את עמדתה ברחוב. 

4. הציר הערבי והבינלאומי: על תנועת פתח להשיב את כבודותה בקרב המפלגות הערביות והבינלאומיות ולחדש את הקשר עימן ועעם תנועות השחרור ברחבי העולם, ולהשיב את האמונה שלהם שנפגעה לאחרונה, על מנת לחזק את התמיכה במאבק הפלסטיני ובאופן שיעזור לזכויות העם הערבי הפלסטיני לחופש וחירות.