הדמוקרטיה הפלסטינית מכשילה את ההימור הישראלי

שוב, כותבים כמה מגיבים בתקשורת הכיבוש על המציאות הפלסטינית כאילו הם צופים בה מאחורי זכוכית מעוותת, כך הם הופכים את העובדות ודוחפים את רצונותיהם הפוליטיים לתמונה שהם לא הצליחו להבין או להשפיע עליה. זה מה שנוגע למאמרו של "אהוד יערי" שניסה לתאר את הבחירות למוסדות המקומיים הפלסטינים כה"ניצחון עם חבורות", בעוד שהאמת היא שהבחירות הללו היו השפלה נוספת לפרויקט ממשלת "בניامين נתניהו", ולזרם הקיצוניות בראשות "בצלאל סמוטריץ'" ו"איתמר בן גביר".

האמת שהמאמר מתעלם ממנה בכוונה, היא שעצם קיום הבחירות, ובעיקר בזמן הזה, הוא הישג לאומי וריבוני מהדרגה הראשונה.

הבחירות הללו התקיימו בעיצומה של מלחמת השמדה מתמשכת על עמנו ברצועת עזה, ובתנאים כלכליים ופיננסיים מקשים ומנוגדים, תוך חזקת כספי הרשות הפלסטינית, וניסיונות יומיים לערער את קיומה ולחזק את יכולתה להמשיך. ובכל זאת, הצליחה הרשות הלאומית הפלסטינית, עם משאבים מוגבלים, לשמור על יציבותה המוסדית, למלא את חובותיה האזרחיות והביטחוניות, לאכוף את החוק, ולבסס את נוכחותה הפוליטית.

כשהם טוענים כי התוצאות של הבחירות הללו היו מוגדרות מראש, זו טענה שמשקפת יותר את המנטליות של הכיבוש מאשר את המציאות הפלסטינית. העם הפלסטיני, שיצא לקלפיות למרות כל התנאים, הוכיח שוב שהבחירה הדמוקרטית שלו היא לא טקס רשמי, אלא תרגול רווח שמייצג את רצונו החופשי.

אחוז ההשתפות, שהיה דומה לזה של הבחירות בשנת 2022, אינו כלי של חולשה כפי שמנסה כמה להציגו, אלא הוכחה על יציבות הנוכחות הציבורית בתהליך הדמוקרטי, למרות הקריאות להחרמה, למרות האכזבות והאתגרים.

ניצחון תנועת פת"ח הרחב, בין אם דרך הקלפיות ובין אם דרך הסכמות לאומיות במאות מישורים מקומיים, לא ניתן לסכום אותו בהבנה שטחית שמתעלמת מהמהות הפוליטית שלו. התוצאות הללו מהוות משאל ציבורי מחודש על הקו של תנועת פת"ח, ועל התוכנית של منظمة השחרור הפלסטינית כמייצגת החוקית והיחידה של עמנו. זהו ביטוי ברור לאחדות הציבור הפלסטיני סביב הפרויקט הלאומי שלו, מול כל הניסיונות לעקוף או לערער.

כמו כן, התוצאות הללו נושאות מסר פוליטי עמוק שהעם שלנו, למרות כל מה שהוא עובר מלחץ, מצור ותוקפנות, עדיין בוחר בדרך של עבודה לאומית מאורגנת, ומחדש את אמונו במוסדות הלאומיים, ומסרב להיגרר לתוך פרויקטים של כאוס או חלופות מכתיבות מבחוץ, בין אם הן מגיעות תחת כותרות ביטחוניות, אנושיות או אפילו פוליטיות מטעות.

לגבי ה"פיצולים בתוך פת"ח", זו קריאה סלקטיבית שמתעלמת מהטבע של התנועה כהיקף לאומי רחב ומגוון, שמכיל את המגוון הפוליטי והחברתי הפלסטיני. התחרות בתוך התנועה, לרוב, משקפת חיות דמוקרטית פנימית, ולא מצב של חולשה, והיא חלק להתפתחות טבעית של כל תנועה המונית המובילה פרויקט לאומי בגודל הסוגיה הפלסטינית.

והכי חשוב, הבחירות הללו הכשילו את ההימור של הכיבוש על השימוש במועצות המקומיות ובערים כדרך לערער את הרשות הלאומית הפלסטינית.

הם הימרו על יצירת ואקום אדמיניסטרטיבי ופוליטי, ועל פירוק המבנה המוסדי הפלסטיני מלמטה, אך התוצאות היו בדיוק להיפך, ואישרו את יכולת המערכת הפוליטית הפלסטינית לחדש את עצמה ולהמשיך.

בהקשר הזה, העיר דייר אל-בלח בולטת ככותרת פוליטית שלא ניתן לזלזל בה. קיום הבחירות בעיר הזו, לראשונה מזה שנים רבות של שליטת חמאס על רצועת עזה ועיכוב תהליך הדמוקרטיה, ובתוך הרס ההרסני שפקד את הרצועה, נושא משמעות עמוקה החורגת מהמספרים ומהאחוזים. זו אישור חי על האחדות של הארץ והעם, ועל הכישלון של כל ניסיונות הפיצול, הן אלה שנעשו על ידי פוליטיקות הכיבוש, והן אלה שהוקדשו כתוצאה מהפיצול. כמו כן, התמונה הזו חושפת את השקר בתובנות המנסות להציג את חמאס כחלופה מוכנה או כנישאת על חזרת המצב הלאומי, תובנות שאינן חופשיות מהזדהות עם אג'נדות שמטרתן לחזק את המערכת הפוליטית הפלסטינית.

העם שלנו אמר את דברו בבירור: אנחנו עם אחד, ומבצעים את זכותנו הדמוקרטית למרות המלחמה וההרס.

ולא ניתן להתעלם מכך שהצלחה של קיום הבחירות הללו, והרחבתה בהסכמה במאות מוסדות מקומיים, משקפת גם רמה גבוהה של אחריות לאומית וחברתית, כאשר הכוחות הלאומיים והקהילתיים הציגו דוגמה בהסכמה לשמירה על טיב הקהילה ובמניעת קריסת המצב הפנימי, ברגע פוליטי רגיש מאוד.

המאמר הישראלי מתעלם מהאמת המרכזית הזו, כי הוא פשוט לא רוצה להודות בכישלון פרויקטו הפוליטי. הבעיה אינה ב"חבורות" כביכול בתוצאות הבחירות, אלא בחוסר המעשים הישראלי לפרוץ את הרצון הפלסטיני או לכפות חלופות פוליטיות על עמנו.

הבחירות הללו הוכיחו שהעם הפלסטיני, למרות כל הפצעים, עדיין מסוגל ליצר חיים, ולהחזיק בבחירתו הדמוקרטית, ולחדש את אמונו במוסדותיו הלאומיים. זו הודעה ברורה לכל מי שמנסה לקרוא את המצב בעין אחת: רצון עמנו חזק יותר מכל ניסיונות הכפייה, והפרויקט הלאומי שלנו ממשיך, ולא יפסיד לא במצור ולא בניתוחים מטעים.

והן מייצגות תחנה מתקדמת במסלול חיזוק הדמוקרטיה הפלסטינית, והודעה על עמידה מול הכיבוש ותוכניותיו, ואישור שעמנו ממשיך לבנות את המוסדות הלאומיים שלו ולחזק את נוכחותו הפוליטית, עד להשגת שאיפותיו לחירות ועצמאות ולהקמת מדינתו העצמאית עם הבירה ירושלים.

כדי לסכם, מה שקרה אינו "ניצחון עם חבורות", כפי שטוענים כמה, אלא ניצחון לאומי גלוי, שנכתב ברצון של עם, והכישיל את ההימורים של הכיבוש, והחזיר את האישור שפלסטין, למרות הכל, עדיין יכולה לומר את דברתה.