כאשר שומרים על הכבוד מתייצבים… ושואלים את בית אמר: עד מתי הדימום יישאר ללא תשובה?

 

לשומרים על הכבוד…
לאלה שכאשר מוזכרת פלסטין נזכרים אתם יחד עם כבוד וגובה.

אינכם סתם "שוטרי ביטחון"
אלא מגיני המשמעות
ונושאי השבועה שאינה נאמרת במילים אלא כתובה במעשים
אתם אלה שלבשו את המולדת ולא את המדיה
ושכנו את החובה ולא את המשרה.

לאלה שכאשר עומדים הכל מתייצב
וכאשר מגיעים נשמעת הרעש פחות
וכאשר שותקים, החוק מדבר בפניכם.

אתם אינכם שמות במערכות
אתם עמודי הרוח הפלסטינית כאשר היא נשענת
אתם היד שמונעת את הנפילה
ועין שאינה עוצמת כדי שהאנשים יוכלו לישון בשלווה.

אוי בעלי הגובה שאינו נלמד
והגדולה שאינה נובעת
והאהבה שאינה מופיעה אלא מתנהלת כל יום בלי רעש.

בבתיכם יש סבל שמזכיר ניסים
ובחיקכם אש שאינה נראית אך אינה נכבית
ובפניכם אור למרות כל העייפות כאילו נוצרתם להיות התקווה כאשר היא נעלמת.

אתם שומרים על בתי האנשים מהאֵש
ואתם הולכים על גחלים של דאגה
כבאים את הכאוס ברחובות
בעוד שבתוככם ألف קרב שאינם נראים.

ובבית אמּר
כאשר הדימום הפך לשפה יומיומית
וכאשר הכאב הפך לקרוב מהאוויר
וכאשר השאלה מעיקה ולא מוצאת תשובה הוגנת לגובה הדם "עד מתי בני אדם"
שם היכן שכבוד מתערבב בכעס
ונראה שכאב כמעט הופך לניתוק עם כל מה שיפה
אנו אומרים זאת באופן לא כואב
לא כל מה שמתרחש ניתן לשאת
ולא כל מה שנראה אפשר לשתוק עליו
כי הצדק אינו נדחה "ואנחנו עייפים מכם"
וכבוד אינו מנוהל בהיגיון של סבירות.

ולמשפחתנו בבית אמּר…
אנו אומרים זאת בשקט הראוי לכאבכם
אינכם לבד "למרות העלבון הגדול שלנו עליכם"
ומה שאתם חווים אינו פרט עובר בארץ זו
כעסכם מובן וכעסנו עליכם מוצדק
וכאבכם נשמע וכאבנו מכם גדול
וכבודכם מעל כל מידה אך אתם פוגעים בכבוד המולדת
כי זו מולדת שאנחנו נושאים כולם
אינה יכולה לשאת אם נאבד אותה פנימית
ואינה יכולה שיבוא הכאב בה לנתק בין בני בניה " בני אדם"
אם נשמר את מה שנשאר מהתפר שמחבר אותנו
ונציל את החוק לביתנו כולנו
וכבוד יהיה גג שלא ייפול על אף אחד.

אתם שם
לא כנוכחות חולפת
אלא כחומת כבוד
כנשבע עומדת על רגליה
כרעיון מולדת שמסרבת להישבר.

אתם כבוד פלסטין כאשר הולכים
אתם קולה כאשר הוא נחנק
אתם סבל שלה כאשר הוא נמשך
ואתם כבודה כאשר נבחנת.

אם היה לתודעה כיסא הייתם יושבים עליו
ואם היה להכרת תודה לב הייתם פועמים בשמך
ואם לאהבה היתה מולדת הייתם הכותרת הראשונה שלה.

איננו משבחים אתכם
כי שיבח אינו ראוי לכם
ואיננו מתארים אתכם
כי אתם גדולים מהמילים.

אנו פשוט עומדים
בעמידה שמכבדת אתכם
ואומרים.

אתם אלה שכאשר העולם נוטה הם מקימים אותו
וכאשר המולדת מצטמקת הם מרחיבים אותה בעמידתם
וכאשר האנשים עייפים הם נושאים מהם את העייפות וממשיכים.

המשיכו
כי אתם הגובה כאשר הראשיים נוטים
ואתם הגדולה כאשר הדברים קטנים
ואתם האהבה
כאשר המולדת זקוקה למישהו שיאהב אותה באמת.

ומכם שומעים את המסר שאינו נכתב
אתם לא מבקשים דבר
אך שתיקתכם אומרת
אנו כאן כדי להגן על מה שנותר מהמשמעות
למנוע את הקריסה
לעמוד כאשר כולם נסוגים.

ולכם מאיתנו המסר שאינו יכול להתעכב
אנו מאחוריכם
ליבנו איתכם
וגבכם נתמך בנו
אנו נושאים יחד את המולדת הזו
ושומרים יחד את רעיונה
ומאמינים שאתם הקו שאינו נשבר.

המשיכו… ואנחנו איתכם
כמו שהעם עם דופק שלו
וכמו שהמולדת עם השומרים האמיתיים שלה.