החשבונית האחרונה... אור השמש

בארץ שבו הסבל הפך לעבירה
ההאזרח פותח את עיניו לשמש שהטילו עליה מסים חדשים
כאילו האור עצמו הפך לסחורה
וכאילו השמש, שהיא המתנה האחרונה החינמית מהשמיים,
לועגת לו לפני שהוא מתחיל את יום עבודתו.

ארץ שבה שלוש מאות אלף עובדים מופלים ממקום עבודה בתוך הקו הירוק יותר משנתיים וחצי
לא בגלל חטא כלשהו שהם חטאו
אלא כי האדמה החליטה להיות זירה אבסורדית מול החלומות שלהם וחלומות משפחותיהם התמימות
וכאילו הפוליטיקה אומרת להם:
"שיהיו מספרים קפואים במחברת הזיוניונות".

והנה מאתיים שמונים אלף עובדים בערך בולעים את האכזבה כל בוקר
ועומדים בתור בבנקים
מסתכלים על עשרים מיליארד שקל שהצטברו, קפואים כמו צב מפוחד מכל תנועה.
הם לא זזים ולא מעניקים חיים לכסף
אבל לפחות הם לא הפכו לבדיחה מוחלטת כמו שעושים כמה מהנקראים בעלי מעלה.

לאור זאת, אני הצגתי פיזית תוכנית מקצועית ולאומית מלאה למקבלי ההחלטות כדי להניע את הכסף האצור בבנקים ללא תועלת.
אבל התגובה? אולי תגיע עם האשם הראשון מתלולית היקום הנוחת על רמאללה
או תתברבר בחלל של חסר סוף...
כי האבסורד הפך למדיניות רשמית
והשגרה ההורגת הפכה לחוקה חזקה יותר מהחוקה עצמה
והאזרח עומד שם מבולבל כדמות סאטירית להמתנה הארוכה
ממתין למטה או מסתפק בצחוק המר על מה שנשאר לו מכבודו.

ובו הדלקים עולים כמו להבת אש
והדרך הפכה לזירה לבדוק את הסבל או המוות, בין אם הוא אטי או מהיר.
ובו בתי הספר והמרפאות הפכו למשוואות חיים או מוות
והאוניברסיטאות? הפכו למספרים שזורקות החלטות אבסורדיות
ונספי הלימוד בולעים חלק מכבוד ההורים פעם אחר פעם 
וההרצאות מפסיקות ללא סיבה
וחלומות הצעירים מתעכבים בין חסימות, פחד, ועצירה
כאילו הלימוד הפך להרפתקה, כמו הליכה ביער מלא במפלצות.

ובתוך זה, האור השמש עצמו, שהוא המקור האחרון החינמי לאנרגיה הטילו עליו מס חדש
כאילו כל קרן אור הפכה לפריט פיננסי...
והאזרח מחשב כל צעד וכל נשימה וכל טיפה זיעה וכל נגיסת לחם...
והקרנבלים של בעלי המעלה מחשבים את מכוניותיהם ואת מלוות מסעותיהם הרפואיים והתיירותיים על חשבון דמנו
כאילו המדינה היא גן אחורי עבורם ועבור צאצאיהם העוד יותר גרועים מהם, אף על פי שרבים מהם הם שגרירים ובעלי מעלה גם "הכוונה לצאצאים"
ובע人民 הפגועים הם סך הכל רק שחקנים במופע אבסורדי בלי טקסט.

אפילו החוק, אוי אלוהים, הפך למשחק בידיהם 
הוא מחוקק ומיושם ומושהה לפי רצון בעל המעלה
ונהיה בשימוש להקפיא זכויות ולרסן יוזמה או להציג כח במקום שצריך רק את כוח ההיגיון ולא את היגיון הכוח האבסורדי
ובו כל החלטה חדשה מסף המס על השמש ועד יקר המחירים
מהווה קישור חדש בסדרה של חיקוי שלא נגמר.

אבל יש בו גם, ואני מתכוון לאותה ארץ עצמה ... בו יש גיבורים אמתיים ... הם אנשי הביטחון הפלסטינים הנחושים
שעדיין עומדים חסונים ומרשימים בתוך ההרס
שומרים על האנשים מעצמם מהאבסורד של הקומיקאים
ומראים שיש מי שמנסה לשמור על דבר יקר שנקרא הסדר
ועל דבר יקר יותר שנקרא המולדת
והם ראויים לכל הכבוד והערכה. הם האחרים שנחשבים ללוגיקה שקיימת במופע האבסורדי הזה.

והעם? עדיין חי, זועם ומאוכזב צוחק על כל החלטה חדשה אבסורדית
ועל כל דחייה שמחזירה את המשבר כמו דיסק מדולל שחוזר על עצמו.

זאת הארץ הזו רוצה שהאזרח יתחיל להרוויח משכורת מלאה, עבודה זמינה, דלק סביר ורופא נוכח
ושמש שתזרח לכולם וחינוך הולם לתלמידים וזכויות שלא ניתן לסחור במניה או מתן זר לאחד הקומיקאים כאן או שם.

הו, הנהגת פתח הגדולה... פתח אם ההמונים ומייצגת החלום הפלסטיני העם כבר לא מסוגל יותר.
חזרו לשלוט והחזירו את היוזמה
והניעו את כל הכלים הפוליטיים והכלכליים והדיפלומטיים כדי להחזיר את זכויות האנשים לא כדי לקשט את ההרס.
כל יום דחייה וכל החלטה אבסורדית וכל חוויה על חשבון העם הזה היא השפלה רבה
ואבסורד רשמי מחייך אלינו מול פנינו העייפות.

הארץ לא מופע והפלסטיני לא מספר...
אבל הוא יודע שהצחוק על ההרס הפך לחובה יומית
ושהזעם המצחיק הוא חרב ומראה שלו.
חזרו לארץ... מילה אחרי מילה, וזכות אחרי זכות, וצדק אחרי צדק.

ובני פלסטין... הם אלו שמחזיקים באמונה האמיתית
הם אלו שמסייעים לכבוד להיבעט מהאבסורד של הכיבוש ומהקומדיה שבה הם חיים בגלל כמה בעלי מעלה וקרנבלים
כי הם אלו שיחזירו לחיים כל מילה "ארץ" וכל זכות וכל חלום וכל חיוך שמתבזבז.

העם עכשיו חי... סאטירי... חסון...
שומר על כבודו בתוך ההרס וצוחק בפני האבסורד
כי הוא יודע שהצחוק ‫הוא המראה שלו והכעס הוא קרן האור האחרונה שלו
והצדק יחזור לא משנה כמה ארוך הלילה.