מלת קצב של "בן גביר": כשהנקמה הופכת לחוק ולגיטימציה לרצח

השתנויות עמוקות במבנה החקיקתי והפוליטי במדינת אי-הסדר הישראלי מתגלה היום, כדי לתעד בדייקנות כיצד הופכת הנקמה מדיבור תעמולתי בהפגנות ובחגיגות בחירות לכלי חוקי מובהק ומוסדי.

לאחר אישור חוק הוצאות להורג של אסירים פלסטינים, נשמע בקרוב מאלה שיזמו את החוק בממשלה הישראלית על הכנת רשימות והגדרת שמות, ואולי גם על תאריך לחגיגה. כך חושבים מי שניסחו את החקיקה הזו: להמיר את האסירים לשמות ברשימות ההוצאה להורג בהובלתו של איתמר בן גביר וקבוצה של פשיסטים בכנסת.

אנו בפני מראה המדגיש את המנטליות העומדת מאחורי המסלול הזה; כאשר האסירים הופכים למספרים ברשימות מוות, ברור כי המחוקק חושב מראש על הקורבנות שלו, שואף להמיר את הנקמה הפוליטית לטקסטים חוקיים מחייבים. גישה זו מייצגת מיסוד ברור לרצח וגינון לפשע; הכיבוש כבר לא מסתפק בהריגות בשדה הקרב שעסק בהן לאורך ההיסטוריה באפילת המבצעים הצבאיים, אלא שואף היום ל"חגיגה" חוקית שמעניקה לרוצח חסינות מלאה מול קהל הקנאים שלו.

עונש ההוצאה להורג סותר את קדושת החיים וכבוד האדם, ונחשב על ידי ארגוני זכויות האדם לעונש קשה ונוגד לאמנה למניעת עינויים. בזמן שהעולם פונה לבטל או להפסיק את יישומו בהבנה לנזקו ותפקידו בהזנת מעגלי האלימות, בוחרת ישראל את הנפילה המוסרית והחוקית באימוץ עונש שדחתה רוב החברות המודרניות, מה שמסיר ממנה את המסכות האחרונות של "דמוקרטיה" שחתרה לשווק.

בניגוד לטיעוני ההרתעה שמקדם המחוקק הישראלי, עונש זה אינו מונע פעולות, אלא פותח את הדלת להסלמה מסוכנת שעשויה להוביל להוצאות להורג המוניות נגד האסירים הפלסטינים.
והאמת ההיסטורית אומרת כי מדינת הכיבוש עוסקת בהוצאות להורג בפועל מזה עשורים באמצעים מגוונים מחוץ למסגרת החוק; דרך אלפי חיסולים, ציד, ויריות אקראיות על אזרחים ועצורים. החדש היום איננו מעשה ה"רצח" עצמו, אלא הניסיון להעניק לו לגיטימציה חוקית.

הסכנה הגדולה ביותר בחוק זה טמונה ביישומו רטרואקטיבית, והוא תקדים חוקי והפרה בוטה של העקרונות המוסדות המאפשרים יישום חוקים פליליים רק עם השפעה ישירה בלבד. 

סעיף זה פותח את הדלת להוצאות להורג המוניות נגד מאות אסירים, במיוחד אלה שנעצרו מראשון באוקטובר 2023; מה שהופך את החוק למעין מלת קצב מוכנה שהוכנה לסלק את אלמנטים ההתנגדות בתגובה לתחושות נקמה פוליטיות.

חוק זה מקדיש אפליה גזעית בולטת; שכן יישומו מוגבל לפלסטינים בלבד ולא יכלול אף ישראלי שיירה פלסטיני. ההגדרה הגזעית הזו מדגישה שהחוק לא מתכוון לפשע, אלא לזיהוי ואתניות, ופוגע בעיקרון השוויון המבוסס על קטגוריות גזעיות שנאסרו בינלאומית.
בנוסף לכך, יישום החוק הישראלי הפנימי על תושבי הגדה המערבית והעזה מהווה הפרה ברורה של החוק הבינלאומי ואמנת ג'נבה הרביעית; שכן הכנסת, על פי אמנת האג, אינה מוסמכת לחוקק לתושבים הנתונים תחת כיבוש.

מה שאנו רואים היום הוא הנהגת שר איתמר בן גביר וחבריו מן הימין הפשיסטי למסלול הממיר את בתי הסוהר לזירות להבהרת חשבונות פוליטיים. חוק זה הוא המסמר האחרון בארון המתים של מה שנקרא המערכת המשפטית הישראלית, והפיכתה המוחלטת לזרוע ביצועית אידיאולוגית של טיהור אתני ורצח מכוון בדם קר.