דיפלומטיית האנרגיה: התקציב שאינו מתכלל בחשבונות אחרים

לא מדובר רק במשבר התקציב הפלסטיני שנגרם מהחוסר במימון, אלא בדימום מתמשך שמתחיל לפני שההכנסות מגיעות לאוצר. מדינה שאין לה מפתחות לגבולותיה יכולה שתחקק מדיניותה, אך מדינה שאין לה את המפתח ל"מפסק החשמל" שלה, התקציב שלה נשאר בשבי מונים שהיא אינה שולטת עליהם. במקרה הפלסטיני, התקציב לא רק מתבזבז בשכר או בהתחייבויות חברתיות, אלא מתבזבז עוד במעונו דרך חור פיננסי מבני שנקרא "סך ההלוואות", הקשור לתלות של מגזר האנרגיה ולחסימתו לספק היחידי.

מכאן, המאמר הזה לא מוצג כתיאור טכני של משבר החשמל, אלא כהזמנה להגדיר מחדש את התקציב עצמו, דרך אימוץ מה שיכול להיקרא "דיפלומטיית האנרגיה": כלומר הפיכת מגזר האנרגיה מעול המכביד על האוצר לנכס ריבוני שמזין אותו, כשיוון שהשחרור של המונה הוא הכניסה הראויה לעצמאות ההחלטה הכלכלית.

המפצה… כאשר המונה הופך לכלי לניצול פוליטי
לא ניתן להבין את לפית התקציב הציבורי מבלי להתייחס לבניית מערכת היחסים עם הצד הישראלי. פלסטין מייבאת יותר מ-90% מהצרכים החשמליים שלה מחברת החשמל הישראלית, דבר שהופך את חשבון האנרגיה לעול הגדול ביותר על מאזן הסחר. אולם הסכנה האמיתית לא טמונה רק בגובה היבוא אלא גם במנגנון הגבייה הכפויה.

נתוני משרד האוצר מצביעים על כך שמס ההלוואות השנתי נעים בין 1.0 ל-1.2 מיליארד שקל, הנגרעים ישירות ובצורה חד צדדית מכספי המפצה לפני הגעתם לאוצר הפלסטיני. סכומים אלו, המייצגים חובות מצטברים על רשויות מקומיות וחברות הפצה כתוצאה מכשל בגבייה והעלאת המועל, אינם נדונים או לא נגישים, אלא נגרעים כעובדה קיימת.

ומיליארד שקל בשנה אינו מספר חשבונאי חולף; אלא סכום המאפשר לשנות מבנית את מגזרי הבריאות והחינוך, או להסדיר חלק גדול מהחובות הכספיים, אך הוא מתבזבז בחשבונות צריכה שאינם מייצרים ערך מוסף, אלא מעמיקים את החשיפה הכלכלית והריבונית של המדינה.

מצרכן שמתבזבז ליצרן ריבוני
המפגש האמיתי עם המציאות הזו לא מתחיל רק מהמשא ומתן, אלא מהגדרת מחדש של תפקיד המוסד הציבורי. במקום להישאר המתקנים של המדינה מרכזי עלות שצורכים אנרגיה, יש להפוך אותם ליחידות ייצור המקלות על העומס על התקציב.

אם ניתן היה להשקיע בגגות של בתי ספר, בתי חולים ומשרדים במערכות אנרגיה סולארית חכמות מחוברות לרשת, ניתן היה במהלך שנים ספורות לאפס את חשבון החשמל הממשלתי שעולה על 200 מיליון שקל בשנה. והחשבונאות פה היא כלכלית גרידא: השקעה השווה לצבירה של קיצוצים של המפצה לשנתיים בלבד (כ-500 מיליון דולר) בשדות אנרגיה סולארית ומפעלי אחסון מודרניים עשויה לייצר כ-40% מהצרכים החשמליים הפלסטיניים.

שינוי זה לא רק מפחית הוצאות, אלא גם מזרים נזילות חדשה לכלכלה, ובונה מרווח ביטחון שמגן על התקציב מהסחיטה התקופתית דרך המפצה.

אנרגיה והמעבר הדיגיטלי: התאומה ההכרחית
אין לדבר על עצמאות אנרגטית מבלי לקשר אותה למעבר הדיגיטלי. חלק גדול מהמשבר של סך ההלוואות נובע מהפסד טכני ומסחרי ומכישלון ניהולי, גורמים הסופגים בין 20% ל-25% מהאנרגיה הנרכשת.

כאן, לא מדובר בדיגיטציה כעונג טכני, אלא ככלי ריבוני. הרשתות החכמות והמנות מראש וקשירתן עם מערכות תשלום אלקטרוני אחידות מאפשרות לעקוב אחרי הזרימות הכספיות מהצרכן הסופי לאוצר, ומונעות צבירת חובות בערוצים של הרשויות המקומיות. וכאשר האנרגיה מנוהלת דיגיטלית, המדינה יכולה לחזות, לתכנן ולצמצם את ההפסד שגובה מאות מיליונים מידי שנה.

דיפלומטיית האנרגיה… גיוון מקורות כמעשה ריבוני
המושג דיפלומטיית האנרגיה חורג מעבר ללוחות סולאריים וכולל שבירת ההשתלטות המוחלטת ובניית איזון במקורות האספקה. זה כולל האצת ההתחברות החשמלית עם ירדן, דבר שמעניק עומק ערבי ומפחית את העלות, יחד עם הצורך לפתח את שדה גז עזה מרין כהפרויקט הריבוני החשוב ביותר. הכנת גז פלסטיני לתחנות ייצור החשמל תספק מאות מיליונים שמתבזבזים כיום על דלק מיובא בעלות גבוהה.

כמו כן, יש צורך במדיניות מגרה שמעודדת את המגזר הפרטי להשקיע באנרגיה ירוקה, מה שהופך את החברה מיבואנית אנרגיה ליצרן ומחליף שלה.

ההשפעה החברתית: כאשר התקציב משרת את האדם
כאשר אנו מדברים על חיסכון ביליארד שקל בשנה מחשבון האנרגיה, אנו לא מדברים על מספרים מופשטים, אלא על יציבות חברתית. החיסכון הזה משמעותו עמידה בשכר, שיפור השירותים הבריאותיים, ותמיכה במיזמים קטנים ובינוניים הסובלים מעלויות תפעול גבוהות.

העצמאות האנרגטית אינה רק טכנולוגית, אלא גם עצמאות חברתית שמגנה על האזרח מתנודות הפוליטיקה ולחצי הכלכלה.

המסקנה: שחרור המונה הוא שחרור ההחלטה
התקציב שמבזבז את עצמו בחשבונות אחרים הוא תקציב חסר אופק, שמסתפק בניהול העוני במקום לייצר עושר. דיפלומטיית האנרגיה פירושה לעבור מלהבין את עמדת השלטון המתכלל לעמדת המדינה המייצרת. שחרור התקציב מעול חשבון החשמל הוא הכניסה ההכרחית לשיקום העצמאות הפיננסית.

המדינה המנּיאה את בתי ספרה ובתי חולים שלה בעבודה של בני עמה ושמש ארצה היא זו לבדה היכולה לקבל את החלטתה הפוליטית והכלכלית בעוצמה, הרחק מהסחיטה של המונים ולחצי הקיצוצים.

התקציב הבא צריך להניף מסר אחד ברור:
איננו זקוקים למימון זמני לחשבונות, אלא למימון בר קיימא כדי להיפטר מהם.