התמודדות קצרה עם "נעמוד ביחד"

יש מתח גובר בין מנהיגות המאבקים בחברה הערבית ובין תנועת "נעמוד ביחד" לגבי מהות השותפות והנוכחות במאבקים הללו, וביניהם הפגנת תל אביב ומערכת הרכבים, היום. המתח הזה התבטא בבירור בשיחה לוהטת בין מנצור דחמשה "החזית" לבין פעילים מתנועת "נעמוד ביחד". לפני השיחה הזו הייתה שיחה דומה ברשתות שמצביעה על המתח שניתן ליישבו, ואף יש צורך ביישוב. כדי שזה יקרה עלינו לדעת מאיפה נובע המתח הזה. ננסה להבהיר זאת כאן.

ראשית, תקרת תנועת "נעמוד ביחד" היא תקרת הליברליות הישראלית המבוקשת, המעוטרת בנגיעות שמאל ישראלי שאינו עוסק מנקודת המבט של הסיפור הפלסטיני אלא מ"ישראליות סבירה" דמיונית הנשענת על התנגדות למדיניות הישראלית הנוכחית ולמלחמה על בסיס ערכים "של אזרחות ישראלית ליברלית". והפלסטינים שבתנועה מעורבים במשחק מנקודת מבט זו. היעד הזה מאפשר להם מרחב ביטוי שאינו מובטח לפלסטינים המדברים מנקודת המבט של הסיפור הפלסטיני שמתחיל בנכבה ומכסה את כל פלסטין ההיסטורית.

שנית, הרושם הכללי מהביצועים שלהם הוא שהם פועלים על סמך הימור על שאריות יתרונות הכוחות הליברליים המתרבים שאחראים לתמיכה מצד גורמים בתקשורת העברית ומעל המפה הפוליטית, שלא לדבר על תמיכה מעניקים בקהילות היהודיות או מצד גורמים בדרך כלל תומכים בפעילויות יהודיות-ערביות. זה בזמן שמפלגותינו חסרות כל לגיטימיות ותמיכה ו'יתרון' כאלה. זה מה שנותן לתנועת "נעמוד ביחד" יתרון על המסגרות הפוליטיות הערביות בהוצאה של המאבקים והפעילויות לפועל הודות למשאבים הגדולים ולמסר הליברלי שמגונן עליה. יתרון זה בדיוק מנע את תנועתה מהכשל של פיקוח או "ללמד את הערבים" כיצד צריכים להיות המאבקים. בדבריהם יש שחצנות ומעין עליונות שמורה לחברות קולוניאליות לבנות. ומכאן, היא אינה רואה את עצמה מחויבת בכל הסדרים או החלטות הנעשות על ידי המנהיגים הערבים המוסמכים במסגרת המאבק נגד הפשע או הוצאת המאבקים לפועל או לארגון הנוכחות של הכוחות המשתתפים בפעולה זו או אחרת - דגלים ומופעים حزוניים ותצוגות זהות. היא אינה חלק מהגופים הללו ואינה מיוצגת בהם.

שלישית, ההמלצה על רלא דאוד, אחת המובילות של "תנועת נעמוד ביחד", לתפקיד יו"ר ועדת המעקב לפני שבועיים נתפסה בקרב רחב בחברתנו כמעשה בלתי הולם לפחות בזיוף ושימוש לרעה בחברתנו ובזהותה, מאבקיה ובמוסד העליון שלה לכל הפחות. בעוד שפנייה זו בנוגע לאישה לא שינתה במעט את התחושה שהוזכרה לעיל, אם כי האנשים המנומסים לא הביעו אותה בפומבי במידה רבה כמו שהם הביעו אותה בחגיגות ובפלטפורמות פרטיות. במובן, הוסבר שהעניין הוא ש"תנועת נעמוד ביחד" הגזימה במעט כאשר חשבה שהעניין נוגע לתפקיד ולא לזהות הקבוצה ולסיפורה ולייצוגה בתקופת ההכחדה.

רביעית, התנועה מתפרנסת בחברתנו מהביקורת על המפלגות והמנהיגויות ועל ביצועיהם בתחום המאבק בפשע ועוד. זו ביקורת במקומה בדרך כלל. תנועת "נעמוד ביחד" מאמינה שיש לה את הזכות להשתמש בביקורת זו בעיקר בקרב הקהלים הצעירים להרחיב את הבסיס שלה, את המסר שלה ואת הקהל שלה במיוחד אם זה מצורף לנושאים בוערים כמו פשע. והדבר הזה הפך לדחוף עוד יותר אם התנועה תתמודד בבחירות כפי שפורסם. זה מה שמניע אותה להגדיל את נוכחותה בכל המאבקים הקשורים לפשע ולחברה הערבית באופן כללי, בהתלהבות ובחזקה לעיתים.

מנהג של כל הכוחות הפוליטיים בחברתנו הוא לנהוג בתיאום ובשותפות למטרה כלשהי עם כוחות ליברליים ישראליים. זה קרה בכנסת ובחיים הציבוריים, באוניברסיטאות ובמרחב הציבורי במשך עשורים. ואין שום רע בשיתוף פעולה עם תנועה זו, גם, תוך הבהרת הגבולות והאפשרי והראוי במסגרת דיאלוג עם המנהיגות שלה. וכש"נעמוד ביחד" הגיעה מתוך רעיון השותפות הערבית-יהודית ומבין הניסיון, אנו מעריכים שלמנהיגות שלה יש מספיק ניסיון ומסקנות מכל התקופה הקודמת לשותפויות הללו. ומכירים אישית רבים מהפעילים של "השותפות" אני יכול להבטיח שהם הגיעו למסקנות שיש צורך לתקן ולבסס על יסודות חדשים הוגנים יותר לערבים השותפים ולחברה הערבית באופן כללי, במיוחד לאחר ההכחדה. ומנהיגויות המפלגות שלנו, גם, והראש החדש של המעקב בפרט, ד"ר ג'מאל זחלקה, הגיעו למסקנותיהם מניסיון ומסקנות בגין העבודה הפוליטית והייצוג. דבר זה משאיר מקום להבנה עם תנועת "נעמוד ביחד" ועם תנועות ועמותות אחרות במגרש. במובן זה יש שאלה כיצד הקבוצות הללו צריכות לשמש מראה למפלגות ולמנהיגויות הערביות ואתגר לפיתוח העבודה המעשית והמאבקים למהות של המוסדות והגופים שלהם. אם הייתי במקום "החזית", לא הייתי שולח את מנצור דחמשה לומר מה שהוא אמר. הדברים זקוקים למוח מתוכנן לא לעצב רוח מפלגתית חששנית מתנועה שנולדה אתמול.

כאשר הפשיזם חודר - לימד אותנו ההיסטוריה - יש לבנות חזית רחבה מולו. וזהו הצורך של השעה. אף אחד אינו יכול להרשות לעצמו לבזבז זמן ואנרגיה על מתח שניתן לפתור בשיחה אחת אם תינתן לכך הרצון.