רק הצעה ועצה

אני מציע לכל כותב או עיתונאי פלסטיני, כאשר הוא מדבר על או עם כל אישיות פלסטינית ובכל ארגון שהוא, וללא קשר למעמדו, להזכיר אותו בשמו הפשוט או בתפקידו, מבלי לתארו כמנהיג, לוחם, גיבור, מג'הד גדול, בעל המעלות, המאושר, בעל הסמכות, איש הטוג', או המנהיג המעורר השראה, או המנהיג בגודל الوطن או הקיר האחרון ואות הסמל הלאומי, או הנשיא המפואר וכן הלאה. כמו כן, אני מציע לאותם (מנהיגים) לבקש מהעיתונאים לקרוא להם בשמותיהם הפשוטים, כי הכינויים הקודמים הפכו לנתק מהאמת, ובינם לבין המציאות של העם והק قضية יש פער רחב, וכי הם נהפכו לבדיחה בעיני ההמונים, כי רוב מנהיגינו וגנרלינו לא נלחמו בשום קרב או עימות עם האויב, ואפילו לא זרקו עליו אבן כמו שעשו גיבורי אינתיפאדת האבנים.

כאשר המנהיגים היו באמת מנהיגים, פנינו אליהם כאבוא עמר, אבו ג'יהד, אבו איאד, או הסגן ג'ורג' חבש, ולא היה להם שום התנגדות או תרעומת על כך, בניגוד לדמויי המנהיגים של היום, אשר אם אתה פונה לאחד מהם בשמו הפשוט, הוא מביט בך בעין עקומה כאילו אתה משפיל אותו.

עלינו לחפש את הגבורת, המנהיגות, השאיפה, והפטריוטיות האמיתית והקרבה למען الوطن ברשימות השאידים והאסירים בכלא הכיבוש ובמעוט של החיים המובילים על חייהם ואוחזים על הגחלים.
ורחם אלוהים על אדם המכיר את ערכו.