עזה היא הלב של הפרויקט הלאומי.. וממשלת ההסכמה מטפחת אותו כדי לחדש את הלגיטימיות

לאחר שנתיים של השמדה המונית שהועמדה בפני העם הפלסטיני בעזה, שאלות הגדולות לגבי הגורל הלאומי אינן ניתנות לדחייה. העדר תפקיד הרשות בטיפול בדרישות הפוליטיות וההומניטריות שנובעות מהזוועות של ההשמדה, ומדיניות הסגת גבול שלה, לא הביאו אלא להגדלת ההשפלה של תפקידה, ולעידוד הימין הישראלי הקיצוני להמשיך בתוכניות הסיפוח והניכור, כולל צמצום תפקיד הרשות, דבר שיצר ואקום פוליטי ומנהלי שאינו ניתן להתעלמות. ברגע הקריטי הזה, בניית שלב מעבר לאומי מתוכנן בראשות ממשלת הסכמה עצמאית, אינה רק בחירה ארגונית, אלא הכרח אסטרטגי להגנה על העם הפלסטיני ולשמור על הפרויקט הלאומי.

היעדר הרשות: בעיית הלגיטימיות והמנהל

היעדר הרשות הפלסטינית מעזה במשך שנים רבות לא היה רק בעיה ניהולית, אלא יצר מצב של חורבן הלגיטימיות הפוליטית. החולשה המתמשכת בניהול הרצועה וה提供 שירותים בסיסיים, הביאה לאי האמון של הציבור ולירידת היכולת להנחות את החברה הפלסטינית ברגעים הקשים ביותר.

עם ההתרסקות שגרמו הזוועות של ההשמדה בכל הרמות, הפכה הרצועה לחטופה על ידי המדיניות הישראלית, ועל ידי השפעות חיצוניות מרובות, דבר שמחייב את הפלסטינים לבנות מחדש את המערכת הפוליטית ולהכין תוכנית מקיפה לניהול עזה במסגרת הפרויקט הלאומי. היעדר הרשות גם השאיר חור שנוצל על ידי ישראל כדי להחליש את הקשרים בין עזה לבין הגדה, ולכפות מציאות של ניתוק כפוי, שמסכנת את עתיד העניין הפלסטיני. המשוואה הזו מחייבת את כל הכוחות הפלסטיניים להתמודד עם עזה לא רק בתור רצועה סובלת, אלא כמרכז של הפרויקט הלאומי שאין אפשרות לעקוף אותו.

הימין הישראלי הקיצוני ותוכנית פירוק עזה וניכור העניין הלאומי

ממשלת תל אביב הפשיסטית מתמודדת עם רצועת עזה כ"בעיה דמוגרפית" ומזדמנת להזדמנות לתכנון מחדש את הרצועה בהתאם לתוכנית הניכור שלה. התוכנית הזו מתבססת על שלושה צירים מרכזיים:

1. השפלה כלכלית וחברתית של הרצועה דרך הריסות מתמשכות, מניעת שיקום, והיווצרות תנאי חיים שאינם ניתנים להחזקה.

2. מניעת הופעת רשות פלסטינית מאוחדת המשתרעת מהגדה לעזה, דבר המונע מהעם הפלסטיני כל אופק פוליטי עתידי.

3. כיפת ניהול חלופי או זמני כדי להבטיח את המשך הפיצול והנישול של עזה מהגדה.

מול התוכנית הזו, המטרה הלאומית ברורה: לאחד את הרצועה והגדה במסגרת מערכת פוליטית פלסטינית משולבת, שלא ניתן לעקוף או לפצל.

חמאס: הזדמנות להפוך מרשות מפוצלת לגורם יציב אפשרי

על אף הביקורת, חמאס נשארת השחקן המרכזי בעזה. קיומה אינו רק כוח פוליטי, אלא ישות חברתית וצבאית המתרכזת בחלקים רחבים של החברה. העתיד החיובי של הרצועה תלוי ביכולת של חמאס לעבור מרשות מפוצלת חד-צדדית לשותף בעל אחריות לאומית במערכת הפוליטית הפלסטינית.

הבטחת ההצלחה בשינוי זה מחייבת מוכנות רצינית להשתתף בשלב מעבר לאומי בראשות ממשלת הסכמה עצמאית הרחק מהחלקיות והפיצול, תחת פיקוח של סמכות עצמית מוסכמת במסגרת אש"ף, אשר צריכה לכלול את כולם ללא תנאים או יוצאות מן הכלל, ולגבש תוכנית מוגדרת לשילוב הכוחות הצבאיים במסגרת חזון לאומי ברור, שמאוזן בין הביטחון להתנגדות. בדרך זו, חמאס יכולה להפוך מגורם מפצל לגורם ליציבות ואחדות, ולשחק תפקיד חיובי באיחוד הרצועה והגדה.

ההתחייבויות הלאומיות של הרשות הפלסטינית

הרשות הפלסטינית חווה היום בבחינה אמיתית, היא נדרשת לצעדים נועזים כדי לבנות מחדש את הלגיטימיות שלה ולחזק את תפקידה הלאומי:

1. להקים ולפעול מחדש את אש"ף כך שתהיה הכיסוי הלאומי העליון לכל הכוחות הפלסטיניים.

2. לחדש את הלגיטימיות הפוליטית דרך בחירות כלליות או הסכמה לאומית שמחזירה לעם את זכותו הטבעית והחוקתית לבחור את מנהיגותו, ובכך להיות חלק בזכותו לקבוע את גורלו ללא פיקוח.

3. להקים ממשלת הסכמה זמנית ועצמאית שתהיה מסוגלת לנהל את רצועת עזה והגדה כך שבאחדות הכיים הלאומית הרחק מהתנגשויות הפיצול.

4. לבצע רפורמות בגופים הביטחוניים כך שיהיו נתונים לחוק ולשירות המיעוטים, ולהסכים על המושג התנגדות במסגרת לאומית מתואמת.

5. לאמץ אסטרטגיה פוליטית ברורה להתמודדות עם הפרויקט הישראלי, מבלי להסתפק בהתערבויות בינלאומיות.
ללא התחייבויות אלו, לא תהיה לרשות שום תפקיד אמיתי בבניית עזה מחדש, ולא תארגן את אחדות ההחלטות הלאומיות.

שלב המעבר: גשר לאחדות הלאומית

שלב המעבר אינו סתם סידור זמני, אלא גשר המחבר בין הפיצול הקודם ועתיד לאומי מאוחד. הוא מבוסס על ארבעה רכיבים מרכזיים:

1. ממשלת הסכמה זמנית ועצמאית: מנהלת העניינים האזרחיים, מארגנת מחדש את השירותים והמבנים התשתיתיים, הרחק מהפלקציות והחלקיות.

2. מסגרת ביטחונית מאוחדת: מסיימת את הכפילות של הגופים הביטחוניים והצבאיים, ומחברת את ההתנגדות במסגרת חזון לאומי מאוזן.

3. רפורמה פוליטית ומסדית: להכין את הסביבה לבחירות כלליות, לעדכן חוקים, ולבנות מחדש את מוסדות אש"ף.

4. תכנית לאומית מאוחדת: לקבוע את העדיפויות בשיקום, להגן על התושבים, להתמודד עם התוקפנות הישראלית, ולגבש חזון לאומי ברור.

ממשלת ההסכמה: רכב שלב המעבר

ממשלת ההסכמה העצמאית נחשבת לערובה האמיתית לאחדות הכיית הלאומית ומסגרותיה המאחדות. היא:

• מונעת מכל פלג לקחת בכוח את השלטון או להפוך אותו לכלי השפעה.

* מספקת פלטפורמה משותפת לכל הכוחות הפוליטיים והפלגים, לעבוד במסגרת חזון לאומי מאוזן, ובכך לפתוח מרחב רחב לפעולה פוליטית ולחזק את הרב-גוניות הפוליטית.

* מכינה את הסביבה לקיום בחירות חופשיות ומאוחדות.

* מהווה כיסוי לרפורמת המבנים האזרחיים והביטחוניים, ומחזקת את הלגיטימיות הלאומית.

* מספקת פלטפורמה פוליטית המשקפת ייצוג כולל של העם הפלסטיני, דרכה ניתן להתמודד עם הלחצים הישראליים והבינלאומיים.

בכך, הממשלה עוברת מניהול זמני למוסד יסוד אמיתי, שמבטיחה את הצלחת שלב המעבר ושיקום אחדות לאומית.

עזה היא הלב של הפרויקט הלאומי והפן ההיסטורי שלו

עזה אינה רק רצועה סובלת, אלא מעבדה עתידית לפרויקט הלאומי הפלסטיני.

או שממשלת ההסכמה העצמאית ושלב המעבר מצליחים לאחד את הרצועה עם הגדה, לאחד את כל הכוחות הפלסטינים, ולשוב לייצר את הלגיטימיות הלאומית, או שהרצועה תישאר חטופה לפיצול ומקום ליישום התוכניות הישראליות.

שלב המעבר הוא המבחן האמיתי לרצון הפלסטינים: להפוך את עזה ממרכז אסון לדלת לאחדות, וממרחב פוליטי למערכת לאומית מאוחדת המסוגלת להתמודד עם האתגרים ולשוב זכויות העם הפלסטיני.

ממשלת ההסכמה היא הרכב לשינוי זה, וערבות לכך שהשלב המעברי יהפוך לפלטפורמה לבניית המוסדות והפרויקט הלאומי על בסיסים ثابتות וברות קיימא. השאלה הגדולה נשארת: "למה להמשיך להתעלם מאפשרות שתפקיד הרשות יהיה אחראי ישירות על רצועת עזה דרך הדלת של הסכמה והסכמה לאומית?!"