על מדיניות "ההפרדה היומית מהכללית"...

עולות הרבה קולות שאומרים כי תפקיד הנבחרים הערבים הוא להשיג הישגים בתחום החיים היומיומיים, ולא בהכרח לעסוק בנושאים גדולים מהם שאין להם השפעה עליהם. הכוונה היא לסוגיית הסכסוך הערבי-ישראלי, ולסכסוכים הערבים-ערבים. יש מי ששואל בזעזוע: "אם ישראל מסרבת לשמוע את קולו של כל העולם, האם אנחנו, המיעוט שחי תחת ריבונותה, יכולים להשפיע על החלטותיה ומדיניותה?".

כולם רוצים לפתור את בעיות הדיור ואת שטחי הבנייה בכפרים הערביים, ובמקום לפתור את הבעיות הללו, צצה בשנים האחרונות בעיה חמורה יותר, שהיא הפשע, שנעשה הסיכון הגדול ביותר העומד בפני כל החברה שלנו, ושיעור גבוה של צעירים מפנים את מחשבתם לעזוב לכל מקום בעולם.

מה שלא מבינים חלק מהאנשים הללו המעוניינים להתמקד ב"יומיולי בלבד", הוא שהיומי הזה הוא לב ליבה של המדיניות הגדולה שהם לא רוצים להיכנס אליה.

הפקרותם של השר כהנא בהרס 5000 יחידות דיור בנגב, ואִיּוּג הפשע, הוא חלק בלתי נפרד מהמדיניות הגדולה והעמוקה של ממשלה זו הפועלת בכל החזיתות, ומחשיבה את הערבים הפלסטינים בישראל כחזית כמו יתר החזיתות, עם הבדל של אמצעי הטיפול בהם.

המצור על כפרינו ואִיּוּג הפשע הם חלק ממדיניות המאבק נגד עמנו כולו, ואינם נובעים מהזנחת הרשויות המקומיות, ולא כתוצאה מתכנון לקוי במחלקות ההנדסה, ולא משום שהחבר הזה או האחר עסוק בפוליטיקה הכללית בכנסת, ולא בגלל סגן אחראי מזניח או גזען באזור כלשהו.
זו בליבת המדיניות שמטרתה היא ההגליה השקטה.

מה שהתרחש בהתקפות על נהגי אוטובוסים ערבים, והוראות ההרס פי כמה מבעבר, ומעצרים פוליטיים על סיבות פעוטות ותירוצים חלשים לצעירים ערבים, איננו דבר חולף, אלא משקף סטייה גדולה ושורשית ימינה לכיוון הפשיזם שרואה בערבים, אפילו אלו המנסים להתקרב לשלטון, סכנה יותר מאחרים.

העומדים על רגליהם מאוחדים בהגעה לכנסת ישפיעו לטובה על חייהם היומיים, ויהיה להם כוח גדול יותר להשפיע על החלטה פה והחלטה שם הנוגעות ל"חייהם היומיים".

כאשר מתגאה שר לביטחון הלאומי בכך שהוא מפקח על הריסת חמישה אלפים בית ערבי בנגב מאז שנכנס לתפקידו בממשלה, הוא חושף באופן ברור מוחלט מה הוא שואף ומה הוא חושב, וההרס הזה לא ייעצר בנגב.

מי שמצפה מהמשטרה של בן גביר שתשיב הפקרות היא אשליה, כי מה שמתרחש הוא חלק ממדיניות ולא תוצאה של הזנחה לא מתוכננת. בן גביר שואף להגשים את חלומו של כהנא, ולהגיע בעצמו לראש הפירמידה של השלטון, והוא מטפח זאת על ידי הופעה כמושיע האחד והיחיד מהסכנה הערבית הפנימית, ולא רק החיצונית.

על ידי הפשע המאורגן עוסקים הערבים בעצמם, ומזעזע אותם חוסר תקווה, בתקווה שזה יביא לגלים גדולים של הגירה. ישנן מספרים מדאיגים בכל כפר וכפר על מספר הצעירים ואפילו משפחות ערביות שהיגרו או מתכננות להיגרע, וישנן סקרים המצביעים על כך שכ-30% מהערבים שוקלים להיגרע.

המשותפת פירושה שנפסיק לעסוק זה בזה ומלחמותינו הקטנות, כדי להתמודד עם הסכנה הגדולה שלא תסתיר איש. אין שום חריגה שאינה מכוונת لأي חלק מעמנו, ללא קשר למקום שבו הוא נמצא או מה שהוא חושב ועוסק פוליטית.

אם לא יהיה משותף, שיעור המשתתפים בהצבעה ירד לתחתית, ויתחילו התקפות גומלין על פני הרשתות החברתיות בניסיונות להצדיק, מה שתגביר את מצבנו הכללי לרעה.

אין ספק כי כל ממשלה עתידית בישראל לא תסכים להיות אסירה ביד נציגי הערבים, והיא תתחבר בדרכים שונות מכלל הקבוצות ותהיה ממשלה שאינה תלויה בערבים.

זה טבעי ואמיתי, אלא שהקיום של המשותפת אינו למטרת כניסה או תמיכה בממשלה כלשהי, אלא כדי לכפות מצב קיומו של בלוק פרלמנטרי גדול ואחד, שיכול לנצל את כוחו להשגת הישגים יומיים שאנשים רוצים, או להכשיל החלטות המזיקות לערבים.

ושלא יאמר מישהו שמתיר את הרשויות ממהלכיהן הגזעניים והפליליים ואומר: "לא התאחדתם ולא היה לכם אכפת אלא ממספר המנדטים".

התחושה של האחדות היא הישג גדול בפני עצמו, מגבירה את המורל לאור תנאי הפשע וההעדפה הגזעית ההולכים ומתרקמים בכל יום. ישנם חילוקי דעות רעיוניים וטקטיים, ויש מי שמקווה להיעלמות המפלגה הזו או ההיא מהזירה, אך החילוקי דעות הגדולים שלנו קטנים אל מול הסכנות הגדולות הבהירות המתרקמות סביבנו כולם.