פסגת ה-G20: דרום אפריקה מביאה את סדרי העדיפויות של המודרים לשולחן.

הפסגה ה-G20 השנה נראית יותר מרק פגישה כלכלית בינלאומית; זו רגע פוליטי מכריע שמגלה את היקף השינוי המתרחש בכוח, במיוחד עם קיום הפסגה לראשונה על אדמת אפריקה. דרום אפריקה לא הייתה רק מדינה המארחת, אלא הייתה קול פוליטי שמנסה לקדם את סדרי העדיפויות של הדרום העולמי לפתח- צדק אקלימי, פיתוח הוגן, והפחתת חובות המדינות המעמיסות במשברים.

הסימבוליות האפריקאית… העולם מחדש את מפות ההשפעה

נוכחות הפסגה בדרום אפריקה משדרת מסר ברור שהיבשת לא שוב עורף להחלטות של כוחות גדולים, אלא מקום שיש לו יכולת יזמות. הסימבוליות הזו אינה פורמלית; היא מייצגת שינוי הדרגתי להכרה בכך שאין להתעלם יותר מבעיות הדרום עוני, חובות, אי-שוויון, שינוי אקלים.

החשוב הוא שדרום אפריקה ניצלה את מיקומה כדי לקדם אג'נדה פיתוח שונה, שאינה סובבת סביב התנאים של מוסדות פיננסיים מסורתיים, אלא סביב הצרכים של המדינות החלשות.

האקלים והמשאבים… מבחן הצדק ולא רק הפיתוח

ההודעה הסופית התמקדתה במצבי האקלים בצורה שלא הייתה כמותה. זו נקודה מהותית, כי היא מגלה שינוי בהבנה של העולם את משבר האקלים, שנדחה לא מדובר על הפחתת פליטות בלבד, אלא על פיצוי המדינות הנושאות את ההשפעות הגדולות יותר על אף שהן ההן פחות תורמות לזיהום העולמי.

כמו כן, עלה נושא המתכות החיוניות, שהן נחשבות ליסוד הכלכלה הירוקה, כנושא אסטרטגי. ההצעה האפריקאית כאן היא המעבר מייצוא חומרי גלם בלבד לדרישה לשרשרות ערך מקומיות, כלומר תהליך ייצור ועיבוד בתוך היבשת כדי להבטיח שהמשאבים לא יישארו curses, אלא יסוד להתחדשות כלכלית. שינויים זה בפני עצמו מהווה מהפכה שקטה על ההגיון של הניצול ההיסטורי שחוותה אפריקה במשך עשורים.

מלחמות עולמיות… כאשר הכלכלה מתהפכת לפוליטיקה

מרשים שההודעה עוסקת ישירות בסכסוכים בפלסטין, סודן, קונגו ואוקראינה, בהצהרה משמעותית שכעת קבוצת ה-G20 אינה מדברת רק כלכלה, אלא מכירה בכך שהפיתוח לא נפרד מהשלום והצדק הפוליטי. הכללת הסוגיה הפלסטינית באופן ספציפי עם טון ברור על "שלום הוגן, כולל ונמשך" מהווה הצלחה דיפלומטית.

דרום אפריקה; לא מדובר רק בסולידריות, אלא החזרת הסוגיה לשולחן הגדולים לאחר ניסיונות לבודדה פוליטית. אך מנגד, הפיצולים סביב הנוסח כמו החרמת ארצות הברית, והנסיגה של ארגנטינה מהמשא ומתן חושפים את השבריריות של ההסכמה הבינלאומית, וכי הסכסוך על ההשפעה עדיין נוכח בכוח. פיצולים אלו לא מחלישים את ערך ההצהרה כפי שהם חושפים מי מתנגד לעקרונות שהוא טוען שהוא מגן עליהם.

פסגת ה-G20 בדרום אפריקה הצליחה לשבור את מרכזיות הצפון העולמית ולפתוח את הדלת בפני שיח חדש בכלכלה, אקלים ופיתוח.

אך ההצלחה הסימבולית דורשת מעקב פוליטי וכלכלי רציני, אחרת ההחלטות יישארו בתחום המשאלות. זו רגע מבחן, האם הדרום העולמי מסוגל להפוך את ההסכמות לכוח ממשי? והאם העולם יכול להתמודד עם האקלים, הפיתוח והסכסוכים באמצעות הגיון של צדק ולא של שליטה? דרום אפריקה שמה את הנקודות על האותיות, אך הדרך עודנה ארוכה… ומה שקרה בפסגה הוא רק תחילה לקרב גדול יותר על צורת העולם הבא.