בין ההכרזה בשארם א-שייח לבין החלטת מועצת הביטחון - האסון ההומניטרי בעזה נמשך

יום אחר יום, מתברר שההכרזה על פסגת שארם א-שייח באוקטובר 2025 "לעצור את המלחמה" לא הייתה תחנה להצלת האזרחים ברצועת עזה, אלא פרק נוסף בסדרת השימוש הפוליטי על חשבון האסון ההומניטרי של הפלסטינים. ממשלת טראמפ לא חיפשה להציל את תושבי עזה מההיכחדות, אלא רצתה להבטיח את הצלת ישראל מהבדידות הבינלאומית, ושיקום התדמית האזורית והבינלאומית שלה לאחר שהתגלו פשעיה הגזעניים. ההכרזה על "הפסקת אש" שימשה כיסוי פוליטי להצלת ממשלת תל אביב יותר מאשר ככלי אמיתי להגנה על האזרחים. מאז ההכרזה על הכבוש ועד היום, ההפצצות או פעולות החיסול לא פסקו. משרד הבריאות הפלסטיני בעזה דיווח על נפילת יותר מ-270 שעים, רובם ילדים, בנוסף לאלפי פצועים, בזמן שהרצועה נשארת תחת אש ישירה.

המשך הסגר על עזה ומעבר رفח ונתיב פילדלפיה

למרות ההסכם להפעיל מיד את מעבר رفח ומעברים אחרים, ישראל המשיכה בסגירתם, כולל מעבר رفח, שהוא המעבר היחיד המאפשר חלק מתנועת אזרחים וחומרים הומניטריים. הערכות האומות המאוחדות "אונצ"א" מצביעות על כך שהכמות המגיעה לעזה לא עולה על 15-20% מהצרכים היומיים במזון, תרופות ודלק.
בנוסף, כוחות הכיבוש ממשיכים לשלוט בנתיב פילדלפיה, ורומזים על אפשרות "לבטל את הגבול" בין עזה למצרים, מה שהופך את הרצועה שוב לכלא גדול עם מגבלות צבאיות מוחלטות וללא אפשרויות כלשהן לתנועת אנשים או לסחר חופשי, מה שמכפיל את הסבל של תושבי הרצועה ומותיר אותם תחת רחמי צבא הכיבוש באופן מוחלט.

הסבל הרפואי ומניעת העברת הפצועים

בתנאים אלו, אלפי פצועים נמנעים מהגירה לטיפול מחוץ לרצועה. בתי החולים שעובדים חלקית בקושי מצליחים להתמודד עם המספר העצום והמזדקר של מקרים קריטיים, כולל ניתוחי קטיעה לילדים, ומוות של חולים שלא קיבלו את התרופות הבסיסיות. כ-25% מהפצועים מתמודדים עם נכות קבועה בשל חוסר בציוד רפואי וחוסר יכולת לטפל בפגיעות מורכבות.

תיק השבויים והגופות ובתי הכלא של העינוי

בעוד התקשורת הבינלאומית מתמקדת במספר מוגבל של גופות ישראליות שחולטו, היא מתעלמת מגורל הפלסטינים. חלק מהגופות של הפלסטינים הוחזרו כשהן נושאות סימני עינוי, וחלקן נפגעו מגניבת איברים, וגופות המספרים הכלואים זה עשרות שנים עולות על שבע מאות, מוחזקות בקברים סודיים או במקפיאי הכיבוש. במקביל, נמשכות הדיווחים על בתי כלא של עינוי שעולים על האימה שראה העולם בבית הכלא עידנא טימאן, שם נעשו הפרות שיטתיות כנגד העצורים הפלסטינים, כולל שערוריות אונס שחשפו.

החורף מחמיר את האסון ההומניטרי

עם בוא החורף, הסבל של האזרחים התעצם. מחנות הפליטים הוטבעו במים מהגשמים, האוהלים התרוקנו מים, והקור הקשה פוגע בילדים, חולים וזקנים, בעוד אלפי משפחות חיות ללא שום הגנה, למרות הסגר והימנעות מהגעת סיוע הומניטרי.

הגירוש דרך שדה התעופה רמון

למרות הסגר המוגבר, דיווחים תקשורתיים ודיפלומטיים חושפים גירוש מאורגן דרך מה שנקרא שדה התעופה רמון, באמצעות חברות פיקטיביות וביתיות, כאשר עשרות פלסטינים הגיעו פתאום לדרום אפריקה, וישנם דיווחים על אחרים לאסטוניה, מה שמעיד על כוונת ישראל להמשיך במבצעי החיסול הלאומיים השקטים, דבר שמסביר את התעקשותה להמשיך את הסגר ולהשאיר את הרצועה חסרה מהצרכים הידועים של החיים ההומניטריים.

הטרור המתנחלי והטיהור האתני בגדה המערבית

בגדה המערבית, נמשך مسلسل הטרור המתנחלי נגד אוכלוסיית הכפרים והעיירות הפלסטיניות. המתנחלים, בתמיכה רשמית מהממשלה והצבא, מבצעים מדי יום פעולות תקיפה חוזרות נגד האזרחים, שורפים בתים ומגרשים את התושבים בהדרגה, בעוד שהגופים הביטחוניים הישראליים משתפים עמם פעולה, דבר שמחזק מדיניות טיהור דמוגרפי מדורג.

הפיצול הפלסטיני: סכנה קיומית

בינתיים, הרשות הפלסטינית עסוקה בניסיונות נוספים של שליטה והגמוניה באמצעות שינויים פורמליים במינויים ובממשלות, בעוד חמאס מנסה לשמור על שליטה צרה בחלק מהרצועה. דבר זה הפך לסכנה מתמשכת על אוחדותו של הקיום הלאומי ומונע החזרת מסגרות מאוחדות לכל פרויקט לאומי שיכול להתמודד עם תוכניות הכיבוש, אלא לנחול הזדמנות לישראל לפורר את הקיום הלאומי בהדרגה ולעודד אותה להמשיך במטרותיה בטיהור הסוגיה והזכויות הפלסטיניות.

הצעת החלטה אמריקאית במועצת הביטחון

וושינגטון מעבירה הצעת החלטה במועצת הביטחון בשם "הפתרון הפוליטי", אך למעשה היא לא מכוונת אלא לרצות את ישראל על ידי פריסת כוחות בינלאומיים על הקרקע שהושלמה על ידי הכיבוש, ולא כדי להגן על האזרחים מפשעיה המתמשכים. כמו כן, ההחלטה מקדמת את חלוקת עזה למערב מכותר ומחורבן ומזרח המובטח בשיקום מותנה, ומחזקת את ההפרדה בין הרצועה לגדה המערבית ולירושלים, דבר שמצוי במאבק הלאומי ומעמיק את הפיצול הפוליטי ומגביר את הפיצול של הייצוג הפלסטיני.

הסולידריות הבינלאומית ושיעור הונאת אוסלו

ההישג החשוב ביותר שהתוצא מאלה השמדות הוא פריצת טבעו של המיזם הסיוני הדם והגזעני בפני רוב המדינות בעולם, כולל בארצות הברית ובאירופה המערבית, כי הלראשונה מתפוררת הסיפור הסיוני בפני עוצמת הדם הפלסטיני וזוועות ההכחדה. וזאת אשר וושינגטון, תל אביב וחלק מהממשלות המערביות מנסות להחזיק מעמד ללא טיפול ידרי להין הסכסוך אלא באמצעות הבטחות חסרות משמעות שמזכירות את מה שקרה אחרי הונאת הסכם אוסלו, כדי להטעות את הפלסטינים והקהילה הבינלאומית במסלול "השלום" ששואף להקיף את ההצלחות של ההתעוררות הראשונה, בה נמכרו אשליות "השלום" בתמורה לניהול הכיבוש שהצליח לא רק לנסח כל הזדמנות להשגת שלום הוגן, אלא אף שכבר הצליח לטרוף את הארץ ולחזק את הכיבוש וההתנחלות. כל ניסיון דומה היום מחייב זהירות רבה כדי שלא תחזור הזוועה, ולהמשיך את התמיכה הבינלאומית בעזה, ולהפוך אותה ל לחץ פוליטי אמיתי, תוך פיתוח דיבור פלסטיני מאוחד שקושר בין הפסקת המלחמה לצדק ולזכויות הלאומיות הפלסטיניות, בראשן זכות השיבה וזכויות העם הפלסטיני לקבוע את גורלו הלאומי על אדמתו הכבושה מאז ה-5 ביוני 1967, כדי לבנות את עתידו הלאומי במדינתו העצמאית ובירתה ירושלים המזרחית.

חזית להצלת הלאום

להשגת המטרות הללו, כדי לא להפסיד את הקורבנות העצומים שהציע עמו שלנו, לא ניתן יותר להתעסק בכל מה שמפר את האינטרסים הלאומיים העליונים, במיוחד במדיניות של הריקה וסילוק והגמוניה קבוצה. הגיע הזמן להקים חזית להצלת לאום שכוללת את כל הלאומיים המוכנים להתארגן במימון תוכנית עבודה מאוחדת תחת מנהיגות פלסטינית מאוחדת, שחורגת מהפיצול ובונה מחדש את הייצוג הלאומי שמסוגל להגן על העם מעל הסכסוכים הפנימיים, ולהפוך את כל האנרגיות של הפלסטינים וכוחות הסולידריות עימם כדי להבטיח את סיום הכיבוש והשבת הזכויות הלאומיות.

רגע האמת כבר נוכח ואין בו ערבויות. או להשקיע בעמידות עזה ובסולידריות העולם לבניית פרויקט שחרור לאומי, או לאפשר למדיניות הבינלאומיות ולסכמים האזוריים להמשיך לייצר הכחדה וגירוש בהדרגה. הדרך לחירות ולכבוד דורשת רצון לאומי מאוחד, המנוגד לאי צדק ולחלוקה, ומקפיא את ההגנה על עמנו הפלסטיני בפנים ובחוץ, בהנהגת אש"ף הכוללת את כולם ומבטיחה את הרב-גוניות במסגרת אחדות המטרות אשר חוברות על כך עמנו, כחזית לאומית מאוחדת ומובילה למאבק הלאומי ומייצג חוקי יחיד של עמנו.