אחדות היא עדיפות והבטחה לשמירה על הגורל הלאומי

הצעת ההחלטה האמריקאית: סיכוני הפיצול והשמדת הייצוג הלאומי

הצעת ההחלטה האמריקאית למועצת הביטחון לגבי עזה נושאת סיכונים גדולים לעתיד הגורל הלאומי כולו, כיוון שהיא מלאה בחורים בכל סעיפיה, אך המסוכן שבהם הוא מחיקת הייצוג המאוחד של העם הפלסטיני, חלוקתו של ארצו המפוצלת, ופיצול האחריות בניהול ענייני הציבור, והפיכת המצב הפלסטיני לאיים חסרי קשר, שמטרתו אינה רק הייצוג, אלא, במקרה שלא יתמודדו איתה, לערער את האחדות של הסוגיה והגורל הלאומי.

זו נוסחה שמעודדת את ממשלת תל אביב הגזענית להציל ולעדכן את נראתה השקרית והמדרדרת, בהתאם למציאויות שהיא שואפת לכפות, תוך הכחשה לא רק של הזכויות הלאומיות, אלא, והמשך הכחשת קיומו של העם הפלסטיני עצמו.

שאלת הגורל: האם מה שמוכתב לנו הוא גזירה שאין אפשרות להתנגד לה?

השאלה האמיתית שעלינו להתמודד איתה כפלסטינים בראש ובראשונה, כדי שנוכל לנצל את החצי המלא מכוס השינויים הקוסמיים המנסים לתמוך בצדק של הסוגיה הפלסטינית, שיצא בעשרות מיליונים ברחבי העולם, כולל בזרועות ההכרעה הבינלאומית, היא: האם אלה המציאויות שהברית הישראלית-אמריקאית שואפת לכפות הן גזירה שאין אפשרות להיאבק בה? האם ייתכן שזאת ממשלת תל אביב, המורשעת ברצח עם, המבודדת והמוקפת מבחינה בינלאומית, תהיה במצב שיאפשר לה לכפות את תנאיה הפוליטיים שמגיעים עד כניעה על העם הפלסטיני וגורלו הלאומי, והיא שלא הצליחה להשיג ניצחון צבאי המאפשר לה לכפות זאת?

המבוי הסתום הלאומי: בין ההקרבות העממיות לחוסר החלטה לאומית

באופן כנה, לא ניתן להחריג מהאפשרות הזו כל עוד לא נבחן את המצב הפלסטיני המתאפיין בניגוד בוטה ובלתי-שגרתי בין ההקרבות העצומות שהעם הפלסטיני נתן וממשיך לתת, לבין מהות ותסמינים של המצב השולט בנוף הכללי ובמדיניות הלאומית, שעדיין כפופה לשורשים והשלכות של הפיצול, והסירוב להפסיק לבחון את מידת הנזק שנגרמה לסוגיה הלאומית, ומסכנת את ההקרבות הללו בזבוז ומפנה אותן להפסדים נקיים ללא ערך או תוצאה לאומית.

הימורים מפסידים ואשליות פוליטיות

ולמרות שהצדדים הפלסטינים השולטים בנוף הכללי מודעים לתוכניות ישראל ולמה שהיא ממשיכה לממש בשטח, אותם צדדים ממשיכים להתבצר מאחורי עמדות שלא ניתן להסביר אותן אלא בהמשך ההימורים המפסידים שלא היו אלא חלומות שווא.
המאמץ של הרשות הלאומית להחזיק בעזה על ידי כך שמנכ"ל מממשלתה יעמוד בראש מה שנקרא ועדת טכנוקרטית מקומית, תוך האמונה שזה מספק את האחדות הפוליטית בין הגדה והעזה, הוא בהקשר של האמונה שנוסחה כזאת תאפשר לה לעקוף את מה שישראל מתכננת על מנת לפצל לחלוטין ביניהם. וכך גם חמאס מאמינה, מבלי לשקול את הדברים שאינם אלא הסכמתה לערך שממשיכה ישראל, בשיתוף פעולה עם ממשל טראמפ, להטיל, של פיצול הגדה מהעזה, כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית ולהעמיק את פירוק הישות הלאומית המאוחדת.

ממשלת מינהל לאומי זמנית… צורך ולא בחירה

הסיכון הזה לא ניתן להסיר אלא על ידי עמדה פוליטית מאוחדת ומסגרות ייצוגיות רחבות שלא עבר זמנן, ומהווה כלי זמין, שכן כבר הסכימו עליו בהכרזה משנחאי הקוראת להקמת ממשלת מינהל לאומית הממוענת מכלל הרכיבים הפוליטיים והחברתיים, לא רק כדי לשמור על אחדות הישות, אלא גם כדי לשאת את האחריות המלאה על טיפול בענייני עזה, כשהיא מצוידת בהסכמה הלאומית ובהתקהלות הציבורית שכן יש בכוחם להכשיל את תכניות תל אביב, ולהחיות את כוחות העם הפלסטיני לשיקום עזה וחיזוק עמידת הגדה כדי לסגור את הסיכון לגירוש ולפתוח את הדרך לעצמאות, ומה שנדרש גם מכך הוא הכנה לעריכת בחירות במועד מחייב שאותו יוסכם עליו, ולהקפיד על תוצאותיה.

הרשות הלאומית וסיפורי האחדות המנוגדים

המשך ההפניית גב לאפשרות הזאת חושף סתירה מבנית וניגוד מהותי בגישתה למושג ולדרישות האחדות הלאומיתיכולת שלה להתמודד עם הסיכונים המרחפים, וכך מהווה המשך לחזונה השיטתי ומדיניות ההגמוניה וההדרה, העומדות בסתירה לדרישות האחדות במסגרת פלורליסטית, בהקשר של התעקשות להמשיך לרצות צדדים חיצוניים על חשבון האינטרסים העליונים של העם הפלסטיני.
ההיצמדות לממשלה שהוקמה לפי חזון מפוצל, שמכישלה בעבודה ניהולית נכונה על הגדה המערבית מהסיבה הזאת בדיוק, הופך אותה לבלתי מסוגלת לפעול בעזה מבלי הסכמה לאומית. הסתירה הזאת משקפת את המשך הגישה ההגמונית אשר משיתה את הפיצול מהיותו מבוי סתום לאומי לאמצעי השליטה שהשלטון משתמש כדי לקבוע את המרחב הפוליטי ולשמור על השפעתו במסגרת המצב הקיים של הפיצול, מבלי להיות כלל מוכנה לשנותה.

הנאום של הרשות לגבי "הגנה על האחדות" מצטמצם רק לספק את הכיסוי הפוליטי להמשך ניהול הפיצול על ידי כלים חדשים המפנים חזרה את המשבר במקום לתקן אותו. במקום שהרשות תשתף במהלכים תואמים שישיבו את הלגיטימציה למערכת הפוליטית, היא שואפת לארגן מחדש את עזה במסגרת מערכת תלות ניהולית ופוליטית, מבלי כל התחייבות לבנות מחדש את ההסכם החברתי הפלסטיני על בסיס ההשתתפות והאזרחות.
וכך, ועדת עזה הטכנוקרטית מהווה מהלך לשיקום האחדות לאמצעי לעטוף את הפיצול, ותהליך השיקום הופך לזירה חדשה למאבק על השפעה וייצוג במקום להיות ששער לשיקום הפצע הלאומי.

חמאס ומבוי הסתום של הלגיטימציה הכפולה

במקביל, תנועת חמאס אינה מראה מספיק רצינות מוחשית לקראת התקדמות לכיוון ממשלת מינהל לאומית רחבה, כשהיא רואה את הישארות שליטתה, אם גם לא ישירה, על חלק מהעזה, למרות המלחמה האגרסיבית שנועדה לשלול אותה, מעניקה לה לגיטימציה מעשית שכמעט, מנקודת מבטה, מפצה על השתתפותה בממשלת מינהל שהיא אינה חלק ממנה. זה מגביר את החשיבות של הקמה ממשלה ממשלתית אמיתית, שכן היא הדרך היחידה להחזיר את הלגיטימציה הלאומית ולהבטיח את אחדות ההכרעה הפלסטינית, ולמנוע מכל צד להמיר את השליטה האזורית הזמנית לתחליף ללגיטימציה הלאומית, דבר שלא משרת אלא את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל.
 

מלכודת השיקום המנותקת מאחדות המיזם הלאומי

ברמה המעשית, גישה זו מאפשרת לישראל להטיל את הפיצול בין עזה לגדה, אם על ידי הסדרים ביטחוניים בשטח או על ידי כפיית מודל "עזה הניתנת לשיקום" תחת פיקוח בינלאומי, אשר שהוא פוקח על כיבוש ואשר עוקר את האחריות המשפטית והמדינית ומפנה את עזה לישות מפוצלת ומנותקת, חסרה ריבונות ושייכות לאומית. כדי להימנע מהמכשיר הזה יש לקשר את השיקום למיזם לאומי כולל שמגדיר מחדש את האחריות הפלסטינית על בסיס שותפות ייצוגית, ומבטיח את ניהול התהליך כחלק מבנייה מחודשת של המדינה ולא כפרויקט הומניטרי מנותק. זה לא יוכל להתממש אלא על ידי הפעולות המיידיות הבאות:

ראשית: הקמת ממשלת מינהל לאומית זמנית עם סמכויות אמיתיות לניהול הגדה והעזה על פי חזון מאוחד ותכנית לאומית מוסכמת, כדי שהלגיטימציה תהפוך לכלי פעיל ולא רק לכותרת סימבולית.

שנית: ניהול שקוף של החומרים לשיקום בידי קרן לאומית עצמאית הכפופה לבקרה לאומית ובינלאומית, מה שיבטיח שהמשאבים יופנו לשיקום הכבוד האנושי ולא לקיבוע הפיצול הפוליטי.

שלישית: חיבור כל תרומה בינלאומית או ערבית על האחדות הפלסטינית והבטחת השתתפות הפלסטינים בהכרעת ההחלטות, תוך ביעור בעירור כל הכוח הלאומי והפעלת פעילויות ציבוריות.

האחדות היא הדרך לשימור ולעתיד

המאבק בסתירה הזאת בהתנהגות הרשות, עם הססנות חמאס ללכת לקראת התמודדות, איננה יוקרה פוליטית, אלא תנאי בסיסי להמשך קיום המיזם הלאומי עצמו.
אם מישהו לא יצליח להפוך את האסון בעזה לנקודת מוצא חזרה לבניית האחדות והלגיטימציה הלאומית, להבטחת שמירה על הגורל הלאומי והשגת המטרות העליונות של העם הפלסטיני בחופש, בכבוד, בשיבה ובהגדרה עצמית, או שיינשא לנצל אותה להפוך את המצב הפלסטיני בצורה שתשמש את הכיבוש ותשאיר את הפיצול כבסיס של המערכת הקיימת.

האחדות הלאומית היעילה היא הדרך היחידה להכשיל כל תכנית להנצחת הפיצול או להכתיב פתרונות חלקיים תחת הכינוי שיקום, ולהבטיח שהשיקום יהיה צעד לבניית האדם והאדמה יחד.