הסיוע הבינלאומי החירומי לאוצר הכללי הוא חיובי, אבל!

הפיננסים הציבוריים בפלסטין נמצאים במשבר פיננסי העמוק ביותר מאז הקמת הרשות הפלסטינית, כאשר ישראל פועלת ל"אפסן" את הכנסות המיסוי הלקוח (המוקצבות), הנ constitute את המרכיב העיקרי של הכנסות הציבור הפלסטינאי, בשיעור של עד (68%) מסך ההכנסות. לפני פעולה זו, הייתה פעולת חטיפת הכנסות המיסוי הלקוח, שהחלה בפברואר 2019, והאיצה את קצב ההשתלטות בחודש אוקטובר 2023, כאשר היא הגיעה לשיא שלה במאי 2025, כאשר הכנסות המיסוי הלקוח הוקפאו לחלוטין, מה שזה השפיע בצורה חמורה על יכולת הממשלה ליישם את התקציב הכללי לשנת 2025, ולעמוד בהתחייבויותיה כלפי העובדים, הספקים וגורמים נוספים. כמו כן, הייתה השפעה שלילית על הכלכלה כולה, כאשר המשבר של הפיננסים הציבוריים הצליח להתכנס עם כמה גורמים אחרים, כמו פיטורי עובדים העובדים בתוך הקו הירוק, פרט למעט מהם, הידרדרת מחזור העסקים, וסגרים ומכשולים בגדה המערבית, והשמדת העדינות בעזה, עלייה בשיעור האבטלה, ירידה בכוח הקנייה, ומשברים חדשים, כמו משבר הצטברות השקל, דבר שהשפיע על הכלכלה הפלסטינית כולה, והאיץ את התוצר המקומי הגולמי ב-29%.

בעצם, מה שנותר מהמשאבים של הפיננסים הציבוריים לאחר החסרת הכנסות המיסוי הלקוח, הוא ההכנסות המקומיות, שהן אף הן ירדו מ- (400) מיליון שקלים לחודש ל- (250) מיליון שקלים לחודש, בשל הכיווץ במחזור הכלכלי, בנוסף לסיוע חוץ מוגבל, במיוחד מהאיחוד האירופי והבנק העולמי, ולכן מה שיש בפועל באופן חודשי לא מכסה את המינימום של ההתחייבויות הפיננסיות החודשיות של הממשלה הפלסטינית, ולכן היה קריאה מהממשלה לתורמים לספק סיוע חירום לתקציב הכללי בסך (200) מיליון דולר לחודש, ולמשך (6) חודשים. בכנס התורמים שנערך בניו יורק בסוף החודש שעבר הוכרז על השקת הברית הבינלאומית החירומית לתמיכה במימון הרשות הפלסטינית בהתאם, ומדינות רבות, בראשות ערב הסעודית ו-(5) מדינות אירופיות: ספרד, גרמניה, נורבגיה, דנמרק, סלובניה, הכריזו על מתן סיוע כספי, והסכום הכולל שהכריזו שש המדינות היה כ-(198) מיליון דולר. מדינות נוספות הביעו עניין במימון הקרן החירומית, אך לא ציינו את סכום התרומות שלהן. עד כה, המדינות התורמות שסימנו את סכום התרומות שלהן לא הגדירו בצורה מדויקת אם הסיוע הזה הוא תקופתי או חד פעמי, ומתי תאריך או צורת הגעתו לרשות.

זה הסיוע הוא חיובי, ויספק נזילות כספית לאוצר הכללי, אך לא יפתור בשום אופן את המשבר הפיננסי שסובלת ממנו הרשות הפלסטינית, ולא יביא לפריצת דרך אמיתית במשבר השכר, אלא רק יפחית את עומקו. מבחינת מספרים, משרד האוצר זקוק ל-400 מיליון דולר בחודש לפחות למימון "שיעור" מהשכר והמינימום של ההוצאות התפעוליות הבסיסיות, ושירות החובות הציבוריים, שעלו בעקבות הכיוונים של הממשלות המתמשכות להלוואה בנקאית, כולל ההלוואה המאוחדת בסוף השנה 2023, בנוסף לסיוע דלק, ולכן הסיוע החירום כאשר הוא יגיע, ותחת תנאי קביעת סדר חודשי, יספק רק 50% מהצורך החודשי הבסיסי, ובמינימום, ואחוז מהשכר.

ולכן לא תהיה פריצת דרך מוחשית למשבר הפיננסים הציבוריים, שהרי ההכנסות המקומיות בקושי מספיקות לכסות את ההוצאות התפעוליות הבסיסיות, כולל תשלומים מוגבלים לספקי התרופות, והכנסות המיסוי הלקוח הוקפאו, והסיוע הבינלאומי החירומי בתנאים הטובים ביותר שלו, ואם הוא יתקיים באופן חודשי "וזה אינו מובטח" לא יספיק לסגור את הפער הפיננסי הקיים, כי ללא הכנסות המיסוי הלקוח לא תהיה פריצת דרך פיננסית, או לפחות צורת פריצה, שכן המשבר הפיננסי נמשך במשך שנים רבות, לפני שהשקיעה ישראל את הכנסות המיסוי הלקוח בחלקי או בצורה כוללת, יודגש כי ממוצע הכנסות המיסוי הלקוח, גם תחת התקפה, ולפני הניכויים הישראלים, מגיע ל-250-300 מיליון דולר בחודש, כלומר שהסיוע החוץ החירומי בתנאים הטובים ביותר שלו לא ישיג או יפצה את הפער בהכנסות המיסוי הלקוח, או את הצרכים החודשיים הבסיסיים, דבר שיביא לכך שהמשבר יימשך, אלא יספק גמישות פיננסית מוגבלת לממשלה הפלסטינית להתמודד עם המשבר ולמנוע קריסה בשירותים, וללא פתרון בעיית הכנסות המיסוי הלקוח לא תהיה פריצת דרך פיננסית או זרימות כספיות קבועות, או אפילו תחזיות קבועות.

ולכן אין מנוס, אלא לדרוש בצורה בינלאומית, דיפלומטית וחוקית, לשחרר את הכנסות המיסוי הלקוח המוחזקות, שהגיעו ל-(12) מיליארד שקלים, שהן האלמנט השלט במקורות הכנסות הציבור, כמו כן יש צורך לבנות את התקציב הכללי 2026, כתקציב חירום ריאלי, המבוסס על הזרימות הכספיות הזמינות, ומיועדות להוצאותיה במסגרת סדרי עדיפויות לאומיות, שתחזק את עמידות האזרחים, ותספק את השירותים החיוניים לאזרחים, במיוחד (חינוך / בריאות / הגנת סוציאלית), ותסדיר את שאר ההוצאות, ולעבוד לקבוע אחוז מהשכר לעובדי המגזר הציבורי, לאורך הקווים המבטיחים צדק בחלוקה, בנוסף להשקת קרן האחריות החברתית מהמגזר הפרטי לשיתוף העומסים בין כל מרכיבי הקשת הפלסטינית, ולהמשיך להשקיע במימון הסיוע החוץ לתקציב הכללי.