עזה והגדה בצומת כלכלית קריטית: האם הפסקת המלחמה תוביל לאחדות לאומית או להעמקת פילוג כלכלי חדש?

מחבר: د. سعيد صبري

עם התקרבות ההודעה על הסכם אפשרי להפסקת המלחמה בעזה, הפוקוס מופנה להיבטים פוליטיים וביטחוניים, אך הממד הכלכלי אינו פחות חשוב. פלסטין עומדת כיום בפני צומת כלכלי חמור: או הליכה לעבר אחדות לאומית שתחזיר את הגדה עם הרצועה, או נפילה למלכודת של פילוג כלכלי עמוק יותר שיחמיר את הסבל של שני הצדדים.

כלכלה קשורה למרות הפילוג

ולמרות הפילוג הפוליטי שנמשך יותר מ-17 שנים, הכלכלה הפלסטינית נותרה קשורה מטבעה. הגדה תלויה בעזה כתחום לפריקת חלק מהמוצרים, והמשפחות בגדה תלויות באופן חלקי בהעברות כספיות מהרצועה. עם סגירת המעברים ומלחמת, לא רק עזה נפגעה, אלא ההשלכות נרחבו לגדה, שם נרשמה רגיעה וירידה בביקוש המקומי. פתיחת המעברים עשויה להחזיר חלק מהפעילות המסחרית, אך זה לא מספיק כדי לפתור את המשבר הכלכלי המתרקם בגדה.

משבר כלכלי חמור יותר מהמלחמה

הרשות הפלסטינית מתמודדת כיום עם גרעון כספי חסר תקדים. כ-12 מיליארד שקלים מכספי המעבר עדיין מוחזקים על ידי ישראל, בעוד שחשבונית השכר החודשית עולה על מיליארד שקלים. הכנס האחרון בניו יורק לא הצליח לגייס אלא 198 מיליון דולר מהתורמים, סכום שאינו מכסה אלא אחוז זעיר מהצרכים האמיתיים. למרות הצהרת שר האוצר של הכיבוש על נכונותו להעביר 4 מיליארד שקלים מכספי המעבר, סכום זה מהווה רק פתרון זמני לכמה מהתחייבויות דחופות.

חוב ציבורי מצטבר ומגזר פרטי עייף

עם חוב ציבורי העולה על 12 מיליארד דולר – רובו מהבנקים המקומיים – הממשלה חייבת גם לעובדיה, שלרובם מתעכבים תשלומים קרובים לשניים מיליארד שקלים. המגזר הפרטי, מחברות תרופות ועד קבלנים, סובל תחת עול של חובות לא משולמים, מה שהוביל לעירעור פרויקטים ולעלייה בשיעור האבטלה. המשבר אינו מוגבל עוד למגזר הציבורי, אלא התפשט לשתק את הכלכלה כולה.

הזדמנויות חסרות או אפשריות?

הפסקת המלחמה מהווה הזדמנות כלכלית נדירה, אם יושק במובן לאומי מאוחד. פרויקטי הבנייה עשויים לספק מקומות עבודה לאלפי עובדים מהגדה, וחיבור השווקים מחדש מחזק את הייצור המקומי. כמו כן, ניצול פרויקטים גדולים בתחום האנרגיה ותשתיות עשוי להוות מנוע לצמיחה כלכלית משותפת. אולם הזדמנויות אלו עשויות להתבזבז אם יימשך הייחס לגדה ולעזה כישויות נפרדות, או אם המימון הבינלאומי יושג ללא אסטרטגיה פלסטינית מאוחדת.

חזון כלכלי לאומי הוא הכרח ולא אופציה

בשלב הבא, לא תהיה הבטחת המימון החיצוני את האתגר הגדול ביותר, אלא הבעיה האמיתית היא גיבוש חזון כלכלי פלסטיני מאוחד שיטפל במשבר מהשורש. חזון זה צריך להתבסס על הבטחת העברת כספי המעבר בצורה סדירה והוגנת ללא קיצוצים שרירותיים, לצד רפורמה פיננסית פנימית שתשלים את דימום ההלוואות נטו ותשפר את היעילות של המערכת הפיסקלית, עם מבנה מחדש של חברות ציבוריות כדי שהן יהפכו ממעמסה על התקציב לאמצעי כלכלי. כמו כן, לשבור את הסגר הכלכלי דורש להרחיב את היקף הקשרים המסחריים האזוריים, באמצעות הפעלת המעברים המסחריים עם ירדן ומצרים, מה שיספק לכלכלה הפלסטינית מרחב נשימה רחוק ממעגל השליטה של הכיבוש.

סיום: רגע מבחן היסטורי

הפסקת המלחמה אינה סוף הדרך, אלא תחילת שלב מדויק שדורש ניהול כלכלי חכם. אם מאמצים גישה אינטגרטיבית, עשויים אנו להיות עדים להתחלה של בניית כלכלה פלסטינית מאוחדת. אך אם האינטרסים הצרים וההתערבויות החיצוניות ישלטו, המחיר יהיה פילוג כלכלי חדש שיחמיר את המשברים במקום לפתור אותם.

העתיד הכלכלי של פלסטין לא ייבנה רק על התחייבויות התורמים, אלא על יכולת הפלסטינים עצמם להמיר את הפסקת האש לתחילת התעוררות כלכלית אמיתית המטפלת בשורשים ולא בתסמינים.