הווטו... סתירה של הצדק הבינלאומי
הרבה מדובר בפורומים בינלאומיים על עקרונות החוק, הצדק והשוויון בין העמים, אך המציאות במועצת הביטחון חושפת פרדוקס בולט, שכן זכות הווטו או "הווטו" שנמצאת בידי חמש מדינות קבועות חברות מעניקה למדינה אחת יכולת מוחלטת להטיל וטו על החלטה הנתמכת על ידי רוב חברי המועצה, גם אם ההחלטה מיועדת להגן על אזרחים או להפסיק פשעים מלחמתיים מתועדים.
בעת הקמת האומות המאוחדות בשנת 1945 אושר העניין הזה כערובה למניעת התנגשות ישירה בין המעצמות הגדולות ומניעת פריצת מלחמה עולמית חדשה, אך מה שנחשב אז ככלי ליציבות הפך בעולם היום לכלי להפרת הצדק והענקת פריבילגיה יוצאת דופן למעטים על חשבון רוב מדינות העולם.
העובדות הוכיחו כי отсутствие גורמי ריסון מוסריים וחוקיים על השימוש בווטו מחליש את האמון במערכת הבינלאומית כולה, כיצד ניתן לדבר על שוויון בין המדינות בעוד שאחת מהן בלבד מחזיקה בזכות להביא לסיכול רצון הקהילה הבינלאומית? יש להטיל מגבלות על השימוש בווטו כך שהוא יגביל את עצמו למקרים שאינם חורגים מהחוקים של מועצת הביטחון ומגילת האומות המאוחדות, וזה הפך להיות צורך שאינו סובל דיחוי.
ודוגמאות ברורות עומדות בפנינו, לדוגמה, ארצות הברית השתמשה בזכות זו עשרות פעמים כדי למנוע את פרסום החלטות המגנות את הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים או קוראות להפסקה מיידית של הריגת אזרחים, כולל ילדים, או להעמיד את ישראל לדין על המדיניות הגזענית שלה והפרותיה הגסות של החוק הבינלאומי. בשל השימוש החוזר הזה, הווטו הפך לכיסוי פוליטי המקדש את הכיבוש ומגן על מבצעי רעיונות השמדת המונים ומקדם גזענות ומאריך את הסבל.
לא מדובר עוד בנושא מוסרי או דיון תיאורטי, הקולות הרשמיים ברחבי העולם החלו לדרוש רפורמה יסודית במועצת הביטחון. מצרים, לדוגמה, הדגישה שהמשך השימוש בווטו ללא מגבלות וללא ייצוג אמיתי של המדינות הערביות, האפריקאיות והאסלאמיות הוא דבר שאינו מתקבל בעידן ששואף לצדק כולל. מכיוון צפון אירופה, קריאה מפינלנד הייתה ברורה, היא דורשת לבטל את זכות הווטו האישי ולהרחיב את חברות המועצה כדי לשקף את המגוון הגיאוגרפי והאוכלוסייתי של העולם, החל מאמריקה הלטינית ועד אפריקה ואסיה. טורקיה, מנגד, הביע נשיאה אכזבה גוברת מהעדר תפקוד המועצה מול המשברים ההומניטריים הגדולים, ומאשרת כי רפורמת המבנה של המערכת הזו הפכה לצורך הכרחי ולא לבחירה.
תיקון הפגם הזה הפך לחובה שאינה מהווה מותרות, וההצעות המוצעות ברורות: להטיל איסור על השימוש בווטו בכל נושא הנוגד את הוראות החוק הבינלאומי ומגילת האומות המאוחדות, ולהגביל אותו גם במקרים של השמדת המונים ופשעים נגד האנושות. מחויבת על כל מדינה שפונה לווטו לספק הסבר פומבי וחוקי שניתן לבדוק, ובמידה ותוכיח כי ניצלה לרעה את הפריבילגיה הזו או עיכבה החלטות הומניטריות דחופות, יש לנקוט נגדה פעולה החלטית—מניעת חברותה או משיכת זכותה הקבועה במועצה—אם תתברר ניצול לרעה של הפריבילגיה הזו או עיכוב חוזר ונשנה של החלטות הומניטריות. יש להרחיב את חברות המועצה כדי להתאים את מאזני הכוחות בעולם של היום ובתנאי שבו תובטח השתתפות אמיתית של המדינות הקטנות והמושפעות, אך הדרך עדיין ארוכה, מאחר שכל שינוי דורש את הסכמת המדינות החמש הקבועות עצמן, דבר שהופך את הלחץ הבינלאומי והציבורי לדחוף יותר מאי פעם.
ובכל זאת, העקביות הבינלאומית הגוברת לסיים את החריג ההיסטורי הזה מהווה את הצעד הראשון לקראת מערכת עולמית צדקנית והוגנת יותר. אם קולות העמים והמדינות המתבקשות לזכות יתלכדו, הווטו יהפוך מכלי לעיכוב לאמצעי להגנת החוק, ומסמל לשליטה לעדות על חזרת האמון בצדק הבינלאומי.
עקוב אחרי החדשות האחרונות של צדא דרך Google News 
