העובד בין אשליית ההתאוששות למציאות השפל: משבר המשכורות כדוגמה

מחבר: د. سعيد صبري

עם סיום שנת 2024, הכלכלה הפלסטינית רשמה התכווצות היסטורית של כמעט -27%, מה שהשאיר אחריו השפעות מרובות שאיתן נכנס לשנה הבאה. על אף תחזיות בנק ישראל הפלסטיני לצמיחה כלכלית בנוסח של בין 1.6% ל-1.8% בשנת 2025, שיפור זה לא השתקף בפועל בחיי האזרח, ולא בשווקים שעדיין חיים בשפל קשה. העובד הפלסטיני, שמקבל משכורת חסרה ומאוחרת, עומד במרכז פרדוקס זה: נתונים על הנייר מול משבר חנק על הקרקע.

שכר מקוצץ ומשבר החמיר

מספר עובדי הרשות הפלסטינית עומד על כ-153 אלף, והוצאות המשכורות החודשיות עומדות על כמליארד שקל בממוצע (300 מיליון דולר). אך במשך שנים, המשכורות לא שולמו במלואן, ובעיקר המדינה מסתפקת בתשלום של 70% בלבד. באפריל 2025, שולם רק 35% מתוך המשכורת, בעוד ש-50% בלבד מתוך משכורת יוני (שנשמר עד ספטמבר) שולם, מה שלא עולה על 2000 שקל, מה שמשקף את כמות האתגרים הכלכליים והצטברות החובות.

חובות מצטברים והלוואות מתרחבות

המשכורות המוקטעות אינן עונות על המינימום של צרכי העובד, ולכן הוא נאלץ ללכת להלוואות או לדחות תשלומי חובות כגון תשלומים עבור בתי ספר ואוניברסיטאות, הלוואות בנקאיות, וחיובי מחיה בסיסיים. מציאות זו יצרה מצב של לחץ כלכלי כרוני, הכניסה רבים לסחרור של חובות שמתפשטים חודש בחודש. ולא רק ההשפעות הכלכליות נמשכות, אלא גם המשבר פוגע במצבים החברתיים והנפשיים; רבים מהעובדים דחו החלטות חיים חשובות כמו נישואין או רכישת דירה, בעוד שחשיבה על הגירה הפכה לאופציה רצינית עבור חלק גדול מהצעירים המחפשים יציבות.

השפל בשוק וחסר ההתאוששות

ירידת ההכנסה האישית השתקפה במהירות בשווקים המקומיים, שם הוצג הוצאות משק הבית על בסיסיות בלבד. התכווצות זו בביקוש גרמה לשפל רחב היקף, הכריחה רבים מהסוחרים ובעלי העסקים הקטנים לסגור או לצמצם פעילות, מה שהחליש את יכולת המגזר הפרטי לתרום ליצירת מקומות עבודה חדשים.

ובשום אופן, על אף התחזיות האופטימיות לצמיחה כלכלית מוגבלת, המציאות מצביעה על שפל ממשי. מה שנרשם על הנייר כצמיחה, אינו משקף שום התאוששות אמיתית, אלא מדובר ב"צמיחה טכנית" שמסתירה תחתיה קיפאון בצריכה, המשך עצירת ההשקעות, ואיטיות בגלגלי הייבוא.

שיבוש כלכלי ותלות בחוץ

ההכנסות העצמיות של הרשות הפלסטינית, הנעות בין 350-400 מיליון שקל בחודש, אינן מספיקות לכסות את המשכורות וההוצאות הבסיסיות. מחסור מבני זה מסביר את התלות הגדולה בכספי ההפקדה המוחזקים מישראל, ובעזרות חוץ מתמעטות, מה שיהפוך כל עיכוב בהעברות הכספיות לגורם ישיר למשבר חודשי.

ובסוף 2023, הממשלה קיבלה הלוואה כוללת בסך 1.4 מיליארד שקל (388 מיליון דולר) כדי לכסות חלק מהמשכורות וההתחייבויות הדחופות. על אף שההלוואה העניקה מרווח תנועה זמני, היא הפכה לאחר מכן לעול כבד, עם תחילת מועד התשלומים כאשר הכנסות חלשות.

פתרונות חסרים... וחזון ממתין

מה שעומד בפני העובד הפלסטיני היום אינו משבר זמני, אלא תוצאה של הצטברויות שנדרשות לרפורמה יסודית. הפתרונות הספונטניים אינם מספיקים, יש לפנות לחזון כולל שבוא:

צעדים מסוג זה אינם רק הצעות תיאורטיות, אלא מהווים נתיב אמיתי לבניית כלכלה יותר עמידה, שתומכת בעצמאות הכלכלית, ומחזירה לעובד את כבודו ותפקידו בפיתוח.

סיכום

העובד הפלסטיני לא רק שהוא קורבן למשבר כלכלי, אלא הוא חי בלב של משבר כלכלי וחברתי כולל. המשך המצב הקיים מבלי רפורמות אמיתיות, לא מאיים רק על מחייתו, אלא מאיים על יציבות החברה הפלסטינית בכללה.