בחירות המועצה הלאומית הפלסטינית: הסוס לפני העגל.. או העגל לפני הסוס?

מחבר: أحمد صيام

הנשיא מחמוד עבאס הוציא צו המורה על קיום בחירות למועצה הלאומית הפלסטינית לפני סוף השנה הנוכחית, תוך כדי שהוא דורש מהמשתתפים מחויבות לתוכנית הארגון לשחרור פלסטין והתחייבויותיו המקומיות, הערביות והבינלאומיות.

אין ספק שיש חשיבות רבה בתהליך הבחירות מבחינת חידוש הלגיטימיות והזרמת דם חדש בארגון השחרור הפלסטיני, הנציג הלגיטימי והיחידי של העם הערבי הפלסטיני, אך ללא קשר לדרישות הכלולות בצו הנשיא, אשר חלקם רואים בהם כמי ששמים את העגל לפני הסוס, קיימת סדרה של שאלות המעלות את עצמן בעוז: האם הבחירות תסייענה באמת בבניית הבית הפלסטיני המפוזר, ותצמצם את הפער ותסגור את השסע ביחסים הפלסטיניים? האם המצב הפלסטיני הנוכחי, והשלב הדק שמסביב לסוגיה הפלסטינית, מתאים לקיום בחירות? או שמא עדיף הסכם בין כל פלגי התנועה הלאומית הפלסטינית על הסכמה לאומית זמנית שתכין את הקרקע לבחירות דמוקרטיות ושקופות? והאם יש הכרח שמקדימה תתקיים שיחה לאומית מקיפה שאינה משאירה אף צד מחוץ לתמונה, שתסלול את הדרך לקברניט שיראה את הספינה הפלסטינית אל עבר חוף מבטחים, וישאף להדוף מצבים חירומיים בתנועה הלאומית הפלסטינית, כך שהמצב יתבגר ויביא פירות מאוחר יותר במה שיכול להוביל את העם הערבי הפלסטיני לחירות ועצמאות, ולהקמת מדינה עצמאית עם בירתה ירושלים הקדושה? או שהבחירות הללו - אם אכן יתקיימו - יהיו במקרה של מצב מרופף, העקב האחרון בארון של המקרה הפלסטיני?

בסקירה תמציתית על המצב הפלסטיני הנוכחי, כבר לא סוד לקבוע שהיא מרופפת עד כדי אובדן, והפלסטינים, הנהגה ועם, תועים מבולבלים, חסרי יכולת להגיב בהיקף האירוע!!

עזה משמידה, ומה שנותר מאנשיה בחיים הוא במצב של עקירה ללא סוף בשעה שאין לה סוף, וברור שהאדם שם בין צבתיים: השמדה על ידי הרג או רעב, או גירוש למקום בלתי נודע!!

הגדה המערבית קרובה מאוד למצב של מחיקת זהותה הפלסטינית הערבית, והממסד המתיישב ממתין לבלוע אותה לחלוטין!!

הירושלים, מתיהדת בקצב מואץ, ולא נותרה בעדיפות בתכניות הפלסטיניות, הערביות והאסלאמיות, והפכה מהחרגה להדחה, ואילו עיקרה, מסגד אל-אקצה המבורך נאבק לשמור על קדושתו האסלאמית, ומנורתה, כנסיית הקבר מודאגת והצילה את ישו עליו השלום מהחושך שלה, ואנשיה נאבקים למען הקיום וההיתקבעות במינימום האפשרויות, וגופם חשוף ללא תמיכה להישען עליה, לאחר שעזב אותנו הנסיך של ירושלים, השהיד פייסל חסיני, והשֵיהיד הנצחי יאסר ערפאת, הפכו תושבי ירושלים כמו יתומים על שולחן הכסילים!!

ארגון השחרור הפלסטיני חי במצב של שוליות, וחסר נוכחות במשקל המצב הפלסטיני, ומוקף בפוליטיקה, ולידתו, הרשות הלאומית סובלת ממצור כלכלי כבד, עד כדי שהיא עשויה להכריז על פשיטת רגל, בשל ההליכים הכבישתיים המיועדים לה, ונראה זאת מחוסר יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה לשני המגזרים הציבורי והפרטי!!

פלסטינים בתפוצה ומה שהם מתמודדים איתם מלחציים בענפים שונים ומכל כיוון, המכוונים אליהם ומטרידים את חלומותיהם לשוב, ונוכחותם הזמנית בתחום הגלות, במיוחד הכוונה למי שנמצאים במחנות בלבנון ובסוריה שרבים מהם סובלים מחוסר במרכיבי חיים בכבוד!!
ולפני כל זאת, ואולי החשוב ביותר, הפילוג הגאוגרפי והפוליטי בין רצועת עזה והגדה המערבית הנמשך מאז 2007, הכפילות בשלטון בין בני העם האחד, והעימותים הדלי בכל פלגה במיוחד בין תנועת פתח השולטת בגדה המערבית וחמאס השולטת ברצועת עזה, ואפילו הסכסוך בין בני הפלגה האחת, שבגללו בוטלו הבחירות לפרלמנט הפלסטיני!!

נכון שהבחירות הן הכרח דחוף לחידוש הלגיטימיות, וברורות בצורה בהירה את האפשרויות של העם, ומפרטות את ההשתייכויות והנטיות במידה כלשהי, אך לאור המצב הפלסטיני הנוכחי כפי שהוזכר לעיל, ואפילו אם תהיה שקופה לחלוטין, היא תגרום להחמרת הסכסוך, ויכולה להוביל לבלגן פוליטי, מפלגתי וחברתי וכלכלי, ולהגביר את המורכבות של המצב המגורי של האוכלוסייה.
אך אם נחזור אחורה עשרים שנה ויותר, הבחירות שהתקיימו בשנת 2005 לנשיאות הרשות הפלסטינית, ולאחר מכן בשנת 2006 הבחירות למועצה המחוקקת, לא היו במסגרת הנכונה שהגשים את הסכמת אוסלו, שכן הבחירות הללו הרחיקו את הפלסטינים מהחלום שלהם להקים מדינה עצמאית, אשר היה אמור להתנהל המו"מ עליו עם סיום הסכמת אוסלו בשנת 1999, שפגה תוקפן.

וזה מה שהישראלים ניצלו בצורה מיטבית, ועצרו בנקודה זו והתרחקו מהמסלול שהיה אמור להילקח עם הצד הפלסטיני והקהילה הבינלאומית, וממשלות ישראל שעברו לפניה הלכו עוד יותר, בשולי תפקיד הרשות עד שהיא הפכה לרשות בלי רשות ובמצב מוות!!

ומכאן מגיעה הצעד המתוכנן של הנשיא מחמוד עבאס, ורצונו להכריז על הפיכת הרשות למדינה עצמאית, בישיבות האומות המאוחדות בחודש הנוכחי, ואולי צו זה לקיום בחירות למועצה הלאומית, מתייחס לבחירות בפרלמנט המדינה העתידית, אך המצב אומר שיש קושי בקיום כאלה בחירות, ולמעשה סכנה להחמיר את המצב הפלסטיני יותר לאור המצב הנוכחי, אך זה לא בלתי אפשרי אם נמעוב המצב הנוכחי בכל המורכבות שלו, ולשם השגת המטרה מהבחירות, והצלחתם, והצבת כל העולם מול אחריותו, יש צורך לנצל את המצב הפלסטיני המרופף המוביל להסכמה לאומית זמנית בין כל גווני הצבע הפלסטיני ללא יוצא מן הכלל, המוביל אליו שיחה לאומית כוללת המתקיימת בכל שקיפות שבה נטמנויות ספרי העבר בכל כאביהם, ומתגלה בה הכחשה של העצמי ולאינטרסים המפלגתיים, ובמקום זה יש להעדיף את האינטרס הלאומי העליון, המסלול שנותן זרימה לבחירות דמוקרטיות ושקופות שמפרטות מי יכול להוביל בהשגת החלומות והשאיפות הפלסטיניות.