הסוגיה הפלסטינית: מבחן מצפון העולם ובחינת הלגיטימיות של המערכת הבינלאומית

מחבר: د. فيصل خزعل

הסוגיה הפלסטינית איננה סכסוך על קרקעות או מאבק גבולות חולף, אלא היא סוגיית מצפון ורצון, והיא המדד שבו נמדדת אמינות הקהילה הבינלאומית ומחויבותה לאמנה ולהחלטות שהיא מכילה. כיצד העולם יכול לדרוש לכבד את החוק הבינלאומי ואת זכויות האדם, כאשר זכויות בסיסיות של העם הפלסטיני מופרות תחת כיפת האומות המאוחדות עצמה? זו פרדוקס טרגי שעושה חסד עם הצביעות ומגלה משבר עמוק במערכת העולמית הקיימת.

השללת נציגי העם הפלסטיני, שזכה למעמד של "מדינה משקיפה" באומות המאוחדות מכוח ההחלטה מס' 67/19 לשנת 2012, מהשתתפות בעבודות העצרת הכללית, איננה רק מהלך טכני או טעות מנהלתית, אלא היא הפרה ברורה של החוק הבינלאומי ושל עקרונות אמנת האומות המאוחדות. סעיף הראשון של האמנה קובע באופן מפורש את זכות כל העמים לקבוע את גורלם, בעוד סעיף התשיעי מדגיש את זכות כל החברים והמשקיפים להשתתף בעבודות העצרת הכללית.

כמו כן, מניעה זו סותרת את ההסכם על המיקום שנחתם בין האומות המאוחדות לבין ארצות הברית, שבו מתחייבת המדינה המארחת להבטיח חופש גישה לכל הנציגים הדיפלומטיים ללא מכשולים.

אכן, מהלך זה מהווה תקדים מסוכן המעמיד בסכנה את מערכת השלטון העולמית כולה, שכן יכולה מדינה מארחת למנוע מנציגי כל עם להגיע למשרד האומות המאוחדות על פי חובות פוליטיות משלה. מדובר לא רק בהפרה של החוק הבינלאומי, אלא זו מכה ללגיטימיות של הארגון הבינלאומי עצמו, שצפוי להיות זירה לדיאלוג ולצדק ולא זירה לסכסוכים פוליטיים צרים.

בצומת קריטי זה, על הליגה הערבית ועל ארגון המדינות האסלאמיות לעבור משלב הגינוי וההתקפה לשלב של פעולה וצעדים מוחשיים. מה ערכם של ההכרזות והנאומים אם הם לא יתורגמו לצעדים מעשיים? העולם הערבי והאסלאמי מחויב כיום יותר מתמיד להעלות את רף דרישותיו ולנקוט בצעדים נחרצים, ובהם:

· קריאה לקיום ישיבה חירום של העצרת הכללית של האומות המאוחדות בהתאם להחלטה 377 (ד-5), הידועה כ"אחדות למען השלום", כדי לדון בהפרות המדינה המארחת של הסכם המיקום.

· הצגת בקשה דחופה לבית הדין הבינלאומי לצדק לקבלת חוות דעת דחופה בנוגע ללגיטימיות מניעת נציגים פלסטינים, והסתמכות על חוות דעת קודמת בנושא גדר ההפרדה בשנת 2004.

· הקמת ועדה חוקית ערבית-אסלאמית משותפת לעקוב אחר הסוגיה בכל הפורומים הבינלאומיים, ולגבש אסטרטגיה משפטית כוללת להגיב לכל ניסיונות לדחוק את הסוגיה הפלסטינית לשוליים.

· חיזוק הסולידריות המעשית עם העם הפלסטיני באמצעות תמיכה במוסדותיו הלאומיים ובתמיכה בפרויקטים של התנגדות לא אלימה נגד הכיבוש.

ההיסטוריה לא תסלח למתבוננים על ההפרות, ולא תסלח לשותקים על העוול. הסוגיה הפלסטינית היא סוגיה מרכזית לכלל האומה הערבית והאסלאמית, ולא מדובר רק בסוגיה של עם אחד. איחוד השורות ונקיטת צעדים משפטיים ופוליטיים אפקטיביים הם הנשק החזק ביותר להתמודדות עם מדיניות הדחיקה והחובות למשפט.

אז האם ננקוט פעולה היום לפני שיהיה מאוחר מדי, או שנשאר רק לחכות ליום שבו ייאמר עלינו שראינו את העוול ושתקנו? זו השאלה הממתינה לתשובה ממשית על הקרקע, ולא רק באולמות הכנסים.