בחרנו להישאר

מחבר: عصام بكر

עמדה נחרצת ואמיצה שהודיעו הכמרים והנזירות הקתוליים והאורתודוקסים בעיר עזה באמצעות ניסוח קצר "בחרנו להישאר" מילים שמסכמות רבות ומשקפות את שורשיהם של בני העם הפלסטיני החזקים למרות מה שמתרחש מהקולקלות ומלחמות אכזריות, ולמרות השמדה והתקפות ישירות על מקומות תפילה, מסגדים וכנסיות מאז השביעי באוקטובר 2023 והפיכת רצועת עזה לאסון אנושי בהצהרה רשמית שיצאה מן הגוף הבינלאומי הגבוה ביותר (האומות המאוחדות) כי רצועת עזה היא אזור רעב שצפוי להימשך במהלך השבועות הקרובים ולכלול יותר מ-750 אלף אזרחים שמאוימים במוות ברעב בפני המשך הסגר, ומניעת הכנסת סיוע הומניטרי ומסייע. העמדה הזאת, המודגשת בידה של דאגה ואחריות דתית ומוסרית ולאומית, למרות החמרת התנאים והחמרת הטרגדיות היומיות של רצועת עזה תחת לחץ הרעב וההפצצות המתמשכות היומיות, הגובות חיים נוספים של קורבנות, מגיעה להערכה וכבוד שאינם נובעים מכך שהיא יצאה מפיהם של אנשי דת ורועי כנסייה, אלא בשל התפקיד שהם ממלאים בשטח בפועל עם תחילת מלחמת השמדה על הרצועה ולפני כן במשך שנים רבות של כיבוש.

כ-635 אזרחיים נוצרים נמצאים ברצועת עזה והם מסרבים בתוקף להיכנס לאיזשהו תיאור "כת" כי הם בני המקום ובעלי הזיקה האותנטית אליה, הם השורש המשתרע מאז ומעולם באדמה הזאת ואחדות הרקמה הלאומית והחברתית שלה מבטאת את שאיפותיו ואת סוגיותיו מתוך הימנעות מפיצול הזהות האחת המאחדת בין מאמצי הכיבוש לזרוע סכסוכים ולפצל את הזהות על ידי חידוד אנשיותן ומתודולוגיה. האזרחים הללו הם פלסטינים על פי זיקה למרות כל הסבל המכביד, וזה לא השפיע עליהם ועל מקור ההחלטה שלהם הוצאות התוקפות על מקומות דתיים, והעולם ראה בעיניו מה התרחש בבית החולים הבפטיסטי כתוצאה מהפצצה הישראלית, על אף הניסיונות לכסות את הטבח בתקשורת ולפרסם טענות שקריות, והם מקשרים לאדמה כחלק מתווי הפנים שלה ותמונתה התוססת.

העמדה וההחלטה להישאר בעזה שהתקבלה על ידי הכמרים והנזירות ומספרם אינו עולה על עשרה, חיים יחד עם בני משפחותיהם שאיבדו את דרכם, והכנסייה פועלת לארח ולהחביא מאות מפונים שאיבדו את בתיהם והיגרו מהם בכוח בשל ההפצצות התמידיות של הכיבוש שאינן נפסקות לרגע היא לא רק עמדה אלא הם חולקים מיטה, אוכל ומים או מה שנותר מכל זה בשיא האיום והאזהרות שחררו מנהיגי הכיבוש להחזיר את הכיבוש ולקרוא ליותר כוחות צבאיים על הרצועה. במצב זה הקשה, עדיין מקלט כנסיית מר בורפיריוס ליוונים האורתודוקסים, ומקלט כנסיית המשפחה הקדושה הם מחסה לנשים, הזקנים והילדים, מקום אליו פונות הקבוצות החלשות והמנוצלות, לצד בעלי הצרכים המיוחדים, שם מוענק טיפול ולמה שזמין עבורם מתוך אפשרויות מוגבלות על אף חוסר האונים עם תביעת התקווה לקבל יותר מהם.

חוסר מרכיבי החיים אינו מהווה מחסום לאחווה וליחד, והביטוי על ההחלטה להישאר נושא משמעות וסימנים המגשימים את ההקרבה, והכנת הניסיון להישאר מול ניסיונות ההחלפה הכוחנית והקריאות למוות והרס. העמידה הלאומית והאנושית בעזה היא ביטוי לרצון אמיתי של הקשר של האדם הפלסטיני לאדמתו בהתאמה בלתי אמצעית עם כל מה שמתרחש, והעמידה מול ניסיונות הגירוש בגדה ובירושלים וניסיונות להכריח את האנשים לעזוב עם עליית התקפות המתנחלים היומיות והתקפות גם על הקדושות האסלאמיות והנוצריות בעיר ירושלים הכבושה, שגם לא הצליחה להינצל מהתקפות אלו ומניעת חופש הפולחן היא למעשה אחדות המייצגת עם עתיק שלא מקבל תבוסה וגירוש. ולשון הכמרים והנזירות בעזה מספרת נצחון על ההישארות והקיום הבסיסי על האדמה והשתרשות בתוכה, זאת אינה יודעת את משמעותו אלא בעלי האדמה הלגיטימיים, ומי שראוי להיתמודד עם פרס נובל לשלום הם בכוח הכמרים והנזירות ולא שותפי הדם, ההרג והשמדה בבית הלבן.