המדינה הפלסטינית בין אשליה למציאות ולמה שנחזה מחקר מקרה ייחודי בהיסטוריה של הקמת מדינות מודרניות

הופעה חריגה בהיסטוריה של הקמת מדינות היא תופעה גיאופוליטית מורכבת ודרכים מסובכות

ביום שני 29 בנובמבר 2012, בעוד פלסטין מקבלת מעמד של מדינת משקיף שאינה חברה באומות המאוחדות, הורסות דחפורים ישראליים 17 בתים בירושלים המזרחית. פרדוקס סמלי זה מסכם את מהות הסכסוך הפלסטיני; ההכרזה הנשיאותית להקים ועדה לניסוח החוקה מתקיימת בהקשר מסובך של לחצים בינלאומיים ל'נשק המאבק המזוין' ללא ערבויות אמיתיות להפסיק את ההתקפה או לסיים את הכיבוש, בעוד ישראל ממשיכה להתרחב בהתנחלויות וליצור עובדות בשטח. מראה זה מעלה שאלות גורליות לגבי סיכויי ההכרזה על המדינה ללא מרכיבים אמיתיים של ריבונות, הסיכונים להחמש ללא ערבויות, ועצם המאבק לנוכח מאזני הכוח האזוריים והבינלאומיים המשתנים ובניית מוסדות המדינה בתנאים של הרס מתמשך, בעוד האדמה נבנית מדי יום. פלסטין היום היא המדינה היחידה בעולם שיש לה הכרה בינלאומית רחבה (147 מדינות מכירות בה, כלומר 76% מחברות האומות המאוחדות) בעוד שהיא חסרה את האלמנטים הבסיסיים ביותר של ריבונות אמיתית: גבולות מוגדרים, שליטה על משאבים, ומגע גיאוגרפי בין חלקיה. סתירה זו מכניסה את פלסטין לקטגוריה ייחודית בין ניסיונות הקמת מדינות מודרניות, כאשר 'מדינה נייר' הופכת למקרה לימוד ייחודי שמאתגר את כל המודלים המסורתיים להקמת מדינות. 

ההכנות הפלסטיניות להכרזת המדינה מתבלות את הדרכות המשפטיות והפורמליות לתוך לב המעגלים הגיאופוליטיים והאסטרטגיים באזור.

פרק ראשון: סתירה חוקית – בין הכרה בינלאומית למציאות בשטח

במרץ 2025, הגיע מספר המדינות המכירות בפלסטין ל-147 מדינות (76% מחברות האומות המאוחדות), עם מגמה מואצת לקידום חבר המועצה מ'משקיף' ל'חבר מלא'. גל זה של דיפלומטיה לא היה מזדמן, אלא חלק מאסטרטגיה שיטתית שהחלה ב-2011 כאשר הגיש הנשיא אבס את בקשת החברות המלאה. כיום, פלסטין משתתפת ב-70 ארגונים בינלאומיים, מהאפקט הפלילי הבינלאומי ועד לארגון הבריאות העולמי, מה שמקנה לה נוכחות משפטית שלא נראתה כמותה.

אך נוכחות זו נתקלת במציאות קשה:

-  אזור C: 42% משטחי יהודה ושומרון נמצאים בשליטה ישראלית מוחלטת, כאשר הרש