דימום המוחות הפלסטיני: כיצד להמיר את ההגירה מלהפסד להזדמנות כלכלית?

מחבר: د. سعيد صبري

סאדא ניוז - בתוך הפלסטין חווה כיום אחד משיעורי האבטלה הגבוהים ביותר בהיסטוריה המודרנית שלה, ואף מהגבוהים בעולם, כאשר שיעור האבטלה הכולל בשנת 2024 עלה לכ-51%. מספר זה חסר התקדים משקף את עומק המשבר הכלכלי והחברתי שבו חיים הפלסטינים, והוא מהווה גורם מרכזי לדחוף את הצעירים ואת בעלי הכישורים להגר בחיפוש אחר הזדמנויות טובות יותר. כך הופכת ההגירה מצעד אישי לתופעה קולקטיבית שמזהירה מפני אובדן ההון האנושי, הנחשב לנכס החשוב ביותר בכלכלה כלשהי.

סיבות להגירה כלכלית

הנתונים מצביעים על כך ששיעור האבטלה בשטחים הגיע ל-35%, בעוד בעזה השיעור נע סביב 80%, דבר שמעיד על פער חד בין האזורים. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, שיעור האבטלה בין המשתתפים בכוח העבודה בשטחים עלה ל-31% בשנת 2024 לעומת 18% בלבד בשנת 2023, בעוד שהשיעור הממוצע בתקופה שבין אוקטובר 2023 לספטמבר 2024 הגיע לכ-34.9% על פי הארגון הבינלאומי לעבודה. כמו כן, מספר המובטלים עלה מכ-129 אלף ליותר מ-317 אלף במהלך תקופת זמן זו. הסטטיסטיקות מצביעות על כך שהאבטלה כללה את הגברים בשיעור של 31.7% ואת הנשים בשיעור של 30.1%, מה שמאשר שהמשבר הוא כולל ואינו מוגבל למגזר מסוים. עם המציאות האפלה הזו, חיפוש הזדמנויות בחו"ל הופך כמעט ליציאה היחידה עבור רבים מהצעירים.

ההשפעה על שוק העבודה

עזיבת הכישרונות בתחומים חיוניים כמו רפואה, הנדסה וטכנולוגיות מידע משאירה פערים שקשה למלא אותם באופן מקומי. הערכות לא רשמיות מצביעות על כך שיותר מ-1000 רופאים פלסטינים עזבו לעבוד בחו"ל במהלך חמש השנים האחרונות, בנוסף למאות מהנדסים ומתכנתים. עם כל רופא או מהנדס שעוזב, פלסטין מפסידה השקעות חינוכיות והכשרה שעשויות להגיע ל-50–70 אלף דולר לאדם, כולל שנות הלימודים האוניברסיטאיות וההכשרה המעשי. הפערים הללו לא רק משפיעים על איכות השירותים המוצעים לאזרחים, אלא גם מחלישים את יכולת הכלכלה המקומית לחדש ולתחרות, דבר שמחמיר את מעגל הירידה הכלכלית.

ההשפעה הכלכלית הרחבה יותר

בטווח הארוך, ההגירה מובילה לירידה בשיעור הפרודוקטיביות ולהצטמקות היכולת להתחרות בתחומים שמצריכים כישורים גבוהים. כמה מחקרים אזוריים מצביעים על כך שאובדן של 10% מכוח העבודה המיומן עשוי להוריד את שיעור הצמיחה הכלכלית השנתית בכ-0.5 עד 1 נקודה אחוזית, דבר שמתורגם ישירות לירידה בשיעורי ההכנסה ולירידה ברמות הרווחה.

ההיבטים החיוביים האפשריים

ולמרות הקדרות של התמונה, ההגירה נושאת בחובה כמה יתרונות אם יושקע בה כראוי. העברות כספים שהעבירו הפלסטינים במעוטים בשנת 2023 הגיעו לכ-3 מיליארד דולר, כלומר שוות ערך לכ-15% מהתוצר המקומי הגולמי. כך, הן מהוות אחת מהמקורות החשובים ביותר למטבע עזר, ותומכות באופן ישיר בצריכה המקומית ומממנות את הוצאות המשפחות.

כמו כן, רשתות של פלסטינים במפרץ, אירופה וצפון אמריקה מהוות הזדמנות אסטרטגית לפתוח שווקים חדשים בפני מוצרים פלסטיניים, למשוך השקעות ישירות, ולהעביר טכנולוגיה וידע פנימה.

מההפסד לרווח

כדי להפוך את ההגירה מהפסד להזדמנות, יש לאמץ אסטרטגיה כפולה:

1. להקטין את הדימום הפנימי על ידי שיפור הסביבה המקומית בעבודות, וליצור הזדמנויות תעסוקה בתחומים מבטיחים כמו טכנולוגיות ירוקות ותעשיות יצירתיות, יחד עם פיתוח תכניות הכשרה שקשורות ישירות לצרכי השוק.

2. להשקיע בכישורים בחו"ל באמצעות תכניות המקשרות את הכישרונות המהגרים עם הפרויקטים המקומיים, בין אם על ידי עבודה מרחוק או בעזרת שותפויות ייעוץ קצרות מועד.

3. לעודד השקעות של מהגרים על ידי מתן תמריצים מיסיים והבטחות משפטיות בתחומים יצרניים בעלי ערך מוסף.

4. להשיק יוזמות של חזרה זמנית, אשר מאפשרות למהגרים לעבוד בפלסטין לתקופות מוגדרות, כדי להכשיר את הק cadres המקומיות ולשדר את הידע, כמו שעשו מדינות כמו הודו והפיליפינים בהצלחה.

השאלה החסרה במדיניות

אך השאלה החשובה ביותר כאן: האם תכניות האסטרטגיה הלאומית, אשר הוכנו ואושרו בשלבים קודמים, כללו טיפול רציני בענייני ההגירה הכלכלית של הצעירים? ואם התשובה היא כן, מהן התכניות והצעדים המעשיים שהבוצעו אז, ומהי האפקטיביות שלהן בהקטנת דימום זה? ובשלב הנוכחי, האם האסטרטגיות החדשות מעניקות לתחום זה עדיפות אמיתית כיוון שהוא נחשב לעניין פיתוח וביטחון כלכלי ולאומי, או האם הטיפולים עדיין מוגבלים ליוזמות נקודתיות שאינן מגיעות לרמות האתגר הקיים?

סיכום

ההגירה הכלכלית של הצעירים הפלסטינים אינה גזירת גורל, אלא תוצאה של סביבה כלכלית ופוליטית שניתן לתקן אם תתאפשר הרצון וכן המדיניות הנכונות. בעוד אנו פועלים לצמצם את דימום המוחות, עלינו להתייחס למהגרים כחלק מהפתרון ולא כהפסד סופי. הם בעלי היכולת לתרום לבניית כלכלה יותר עצמאית וחזקה, אם ייפתחו הערוצים המקשרים ביניהם לבין המולדת ומאפשרים להם להשקיע בעתיד שלה, ולהפוך את ההגירה מניתוק לגשר לפיתוח.