ישראל מעוררת רגשות פלסטיניים כלפי ירדן.. יש לפעול עכשיו

תור המהגרים הפלסטינים שחוזרים לארצם לחופשות קיץ ש shocked את הימין הישראלי שעשה הכל כדי ליצור סביבה דוחפת בשטחי הגדה, והימין הזה חשב שהחלום הישן שלו מתחיל להתגשם, ואם הפלסטיני היושב בחו"ל חוזר עם משפחתו לפגוש את הקרובים והאהובים עליו כשהוא יודע שממתינים לו מחסומים, שערים, טרור של מתנחלים ותוקפנות בלתי נגמרת.

עם כישלון האשליות של הימין הקיצוני ליישם את ההגירה הכפויה בזכות העמידות האגדית של הפלסטינים ובעמדות של אחותיהם במצרים וירדן, ישראל פועלת ללא לאות - בהשמדה, הרס, רעב וזיקוק יאוש - כדי להיפטר מבעלי הארץ מערבית לנהר, והיא רוצה גם למנוע מהפלסטיני המהגר לחזור, גם אם זו חזרה זמנית, והיא עושה זאת בצעדים בלתי ישירים שגורמים לסבל אין-סופי לחוזרים בגשר, ונראה ברור שיש כוונה להעביר את המשבר לירדן.

במסגרת מדיניות ההגירה המוצהרת, הבעיה של ישראל עם החוזרים ולא עם היוצאים, לכן נראה כי תנועת היציאה, למרות שעות ההמתנה, חלקה יותר חלקה בהשוואה לייסורי החזרה, הסגירות הפתאומיות של הגשר מצידו של הכיבוש הישראלי, גורמות לתוקפנות של נוסעים כולל ילדים, קשישים ואנשים עם צרכים מיוחדים בתנאים מחפירים במשך שעות תחת השמש הקופחת בעמק הלוהט, וללא הודעה מוקדמת על הסגירה באמצעות אפליקציה "חכמה" לבעלי ההזמנות, מראות שלא ניתן לשאתן של התעלפויות והשפעות של עייפות חום, ולא לדבר על המשמעויות הנפשיות והכלכליות, שכן חלק מהנוסעים נאלצים להישאר וללון בעמק ללא תנאי מחיה כי אין להם עלויות לחזרה לאמל.

ישראל הנשלטת על ידי פסיכולוגיית הימין המורד, פועלת להנדס את התמונה דרך שליטה בזרימת החוזרים, ומטילה מספר מוגבל של נוסעים ושעות עבודה מוגבלות, ומחליטה על סגירות פתאומיות ומצב רוחיות, והתוצאה היא שהחלק הגדול ביותר של הסבל מתרחש בצד הירדני, עד שנראה כי הפלסטיני הפשוט חושב לפעמים שירדן היא זו שגורמת לסבלו, וזה לא הסקת מסקנה מכותב שורות אלו, אלא העברת מה שאומרים הרבה מהנוסעים ומכמה שכבות חברתיות וגילאים שונים. מה שעושה מדינת הכיבוש זו ניסי מדויק להבעיר את הכעס ולערער את האמון במסגרת היעד הפוליטי לירדן ומעמדו ותפקידו, אבל לא תפקידו של כל פלסטיני להיות אנליסט פוליטי.

ולא יהיו הסתרות, ההתנהגויות השגויות המתרחשות עם הסבל הקשה תורמות להבעיר את הרגשות, ודיו רב נכתב והקירות של הרשתות החברתיות התמלאו בעדויות על ניצול בלתי מתקבל שנפגשו הנוסעים מאנשים בלתי רשמיים הנמצאים בצד הירדני של גשר המלך حسين, ואין צורך לחזור על כך במאמר זה. כמו כן, השארת הנוסעים תחת קרני השמש במשך שעות לאחר שהם עשו את כל מה שדרש מהם מהזמנה מוקדמת היא בלתי מתקבלת, נכון שהסיבה הראשונה והאחרונה בסבל היא ישראל, בשל כוונתה לסגור את הגשר שעות לפני המועד המיועד או להסתפק במספר מוגבל של נוסעים, אבל הקלה על סבל האנשים היא דבר אפשרי, ציליות וכמה מאווררי מדבר, וסיפוק שירותים ומרכיבים המגנים על הפרטיות של נשים וקבוצות חלשות... מפחיתים במידה רבה ו מגבילים את הניסיון לשחק בתודעה הפלסטינית. ואין דבר שמונע ליישם זאת עכשיו?

חלק מהסביבות של הימין הישראלי מקדמות את הרעיון שישראל שילמה מחיר כבד בשל מלחמת ההשמדה באזה, מההקשר של הירידה החדה במוניטין הבינלאומי, וההפסדים הכלכליים והאנושיים, ושזוהי הזדמנות לעצב השפעה אסטרטגית בסכסוך ולהתעלם מהלחצים הבינלאומיים, מציאות כזו מקטינה את מרחב ההשתעשעויות של המדינה הירדנית בלחץ לפתיחת "הגשר" שעות רבות יותר, או למנוע לקבוע מספר של נוסעים ביום, אבל הפלסטיני - לעיתים קרובות - לא יודע את האמת הזו. נדרש לבנות נרטיב מדיה פלסטיני - ירדני שונה, וזה גם דבר אפשרי, שכן הרבה מהאנשים מתחילים לבנות את עמדותיהם מהנתונים שאינם קיימים עוד בעידן ההשתוללות של הכוח הישראלי והכיסוי האמריקני המוחלט.