שמונה זוויות וזיהוי אחד: לקראת עיצוב מחדש של הקרן הפלסטינית

נחשוב בתוך הקרן... לפני שנחוץ החוצה.

הרבה פעמים אנו רודפים אחרי שבירת הקרן / "לצאת מהקרן" מדמיינים שהפתרון הוא במרד על הצורה כהקפיצה לכיוון היצירתיות, ולא בבחינת התוכן, אך הקרן איננה כלא תמידי, אלא מסגרת שניתן לעצב מחדש, ולכן לפני שנשבור אותה, עלינו לסדר את הפנים: רעיונותינו, התנהגויותינו, התפיסות שלנו לגבי העצמי ולגבי האחר.

בהקשר הפלסטיני, הקרן איננה סתם מטפורה, אלא מציאות מורכבת, פוליטית, התנהגותית, זוהי זהות, היסטוריה ולחצים. הולכת בין המצרים, נשלטת על ידי נאומים עולמיים סטריאוטיפיים ועלולה לעיתים להתקפל לנרטיבים חוזרים שלא זזים, אז האם אנו באמת יודעים מי אנחנו? כיצד אנו רוצים שאחרים יראו אותנו? איזו תמונה אנו רוצים לייצג? ואילו התנהגויות ירשנו תחת הלחץ, ומה עלינו להיפטר מהם כדי להגדיר את עצמנו מחדש? כלומר צריך לבנות קרן מחדש שמייצגת אותנו: דרכה נחדש את הזוויות שלנו.

סידור הפנים – שאלת העצמי לפני הפנים לעולם.

לפני שנפגוש את הנרטיב הישראלי בפורומים הבינלאומיים, או נשבור את שליטת הווטו, או נדרוש מהעולם לשנות את השקפתו, עלינו לשאול את עצמנו:

מי אנחנו באמת?
מהו מהות הזהות שלנו מתחת לכל ההריסות?
כיצד אנו מתנהלים ביומיום שלנו, תחת הלחץ, תחת הפילוג, תחת המשברים?
מה אנו רוצים להחזיק בערכים, ומה עלינו להיפטר ממנו כהתנהגות?
סידור הפנים אינו אומר הסתגרות, אלא יסוד לתובנה ברורה לגבי העצמי, המהווה בסיס לפנייה החוצה.

זווית הראייה – איזו תמונה אנו רוצים להיראות בה?.

בשנים האחרונות, נראה שהנאום הפלסטיני או אסיר להרגשה המורכבת או מפוזר בין העדיפויות. אך האם העולם רואה באמת מי אנחנו, אלא כיצד אנו מראים את עצמנו, כי התמונה היא לא רק תוצר אמת, אלא תוצר מה שאנחנו מספרים, כיצד אנו מתנהגים, וכיצד אנו מסדרים את עצמנו.

בניית הקרן החדשה.

"הקרן" שאנו שואפים אליה היא לא תבנית המגבילה את חירותנו, אלא מסגרת דרכה אנו מסדרים את יחסנו לעצמנו ועולם.

במקום לברוח מה"קרן הישנה", נבנה קרן חדשה המייצגת אותנו, כאנשים וקבוצות, לזהות ולאות, כחברה השואפת לחדש את הכלים שלה ולא לוותר על ענייניה.

היציאה מהקרן אינה מרד רגעי, אלא תהליך של שינוי המצריך הכנה פנימית, שנחזור לגלות את מהותנו, שנעצב את התמונה שלנו עבור עצמנו, ונחלק את תפקידינו ונדע את יעדנו, כי הקרן החדשה כדי לשבור יש לבנות קודם כל, להקים, לעצב לפי התמונה שלנו, ולא לפי התמונה של האחר.

פנים של הקרן – שמונה זוויות לייצוג ושינוי.

לא תהיה לקרן הזו רק פנים אחת, אלא פנים רבות, השוקפות את הגיוון שלנו ועוצמת הנאום שלנו, כל פנים מייצגת זווית אחת של אישיותנו הקולקטיבית:

פנים המשקפים את זכרוננו הקולקטיבי, מייצג את ההיסטוריה שלנו, הפגיעות שלנו, מאבקים שלנו וחלומותינו המורשים.
פנים לנאום הפוליטי שלנו, מה אנו אומרים לעולם? באיזו שפה? ומה הכלים שלנו בהשפעה?
פנים להתנהגות היומית שלנו, איך אנו חיים את פלסטיניות שלנו? כיצד אנו מממשים ערכים במציאות?
פנים לכלכלה המגוננת שלנו, כיצד אנו מייצרים חלופות? כיצד נמגן את המשאב שלנו ונגדיר מחדש את ההתפתחות?
פנים לצדק החברתי שלנו, האם אנו נלחמים עבור המגזרים המוזנחים? כיצד אנו בונים מחדש את החוזה החברתי?
פנים לזהות התרבותית שלנו, איך אנו מספרים את הסיפור שלנו? באיזו להקה? ואיזה נרטיב?
פנים לבריתות שלנו בחוץ, מי הם השותפים האמיתיים שלנו? ועל מה מבוססות השותפויות?
מה אנו משאירים לדורות הבאים? תיק או אפר?
בקרן החדשה, לכל פנים מהפנים השמונה תפקיד ומשמעות.

מהבניין ללהחזיק את הזווית.

כאשר אנו מבינים את פנינו השונות, ומסדרים את הפנימיות שלנו, ובונים את הקרן שיכונת אותנו, אנו נעבור מתגובה לפעולה, מהגנה ליוזמה. רק אז, נוכל לשנות את הזווית בה מסתכלים עלינו, לא דרך התעקשות או תחנונים, אלא דרך נוכחות ברורה, ומצב יציב, וזהות מורכבת במדויקת.

הקרן שלנו... אנחנו בונים אותה.

הקרן שלנו איננה כלא אם נבנה אותה במודעות שלנו, וזוויותיה אינן זוויות חדות אם נמלא אותן בתכנים אנושיים, פוליטיים ומוסריים.

להתחייב לבנות אותה, משמעותה להיות פעילים. היא לא סתם "קרן", אלא פרויקט לאומי לבניית זהות עצמית וקולקטיבית, שמחדש את הפלסטיני לא רק כנפגע, אלא כٍשחקן, יוזם, מבנה תדמית חדשה על עצמו בפנים, ויכול לשנות את הזווית בה מסתכלים עליו בחוץ.