ממעצרים אפלים לזיכרון חי: אסירי פלסטין בין רעב, עינויים והיעלמות

הכלאים הישראלים אינם רק קירות מבטון וברזל, אלא מעבדות יומיומיות ליצירת כאב ושבירת כבוד האדם, בהם מדינת הכיבוש מבצעת את הצורות הגרועות ביותר של נקמה פוליטית וגזענית נגד האסירים הפלסטינים, לא משום שהם חסרי אונים, אלא משום שהם חלק מע народ , המסרב לכרוע ומקפיד להישאר על אדמתו.

מאז ה-7 באוקטובר, שיטה זו של אלימות גברה בצורה חסרת תקדים, והמעצר המרכזי הפך לארונות מוות איטי, שמועדים גודלו עדי ראייה מבעיתים שסיפרו מאות אסירים משוחררים, וכן מתוך הצינוק עצמו דרך הצוותים המשפטיים שביקרו אותם במעצר ובבסיסים צבאיים. עדויות אלו שופכות אור על דברים שאי אפשר לתאר: עינויים ברוטליים בלתי פוסקים, מכות קשות עד אובדן הכרה, אונס בידי חיילים וכלבי משטרה, והשפלה ממודרת שמטרתה להרוג את האדם שבתוך האדם.

הכיבוש לא הסתפק בהפרות גופניות ונפשיות, אלא השתמש באמהות, נשים וילדים כקלפי לחץ, בני ערובה, וכשיל ממעיט, מאיים על האסירים וסוחט מהם, ומקנה דרך זה פשעי מלחמה שאותם חורגים מעבר לגבולות הצינוק ומשפיעים על קהילת משפחות הפלסטינית עצמה. אלו אינם מעשים פרטיים, אלא מדיניות רשמית מאורגנת המנוהלת על ידי שירותי הכיבוש בצווים ובתכנון, ומבוצעת באכזריות קרה.

הרעב גם כן, לא היה חסר של מזון, אלא עונש מכוון, כל אסיר איבד לפחות 25 קילוגרמים ממשקלו, סבל מבעיות בריאותיות חמורות, חלקם קבועות, אוכל המועתק, מים מזוהמים, הזנחה רפואית מכוונת, וחסך בתרופות, כל אלו הם כלים לטיהור שקט מתמשך. הכלאים הללו אינם מענישים את הגוף בלבד, אלא מפרים את הכבוד, ושוברים את הנשמה, ומאמצים להפוך את האסיר ממתנגד לגופה מהלכת, ולשם ברשימת המתים.

אך הפשע החמור ביותר והנורא ביותר, הוא מה שמתרחש נגד האסירים מהגדה, אלפים מעובדים ואזרחים נחטפים מהרחובות הכחולים ומנוף המחוז, נלקחים עירומים דחוסים במשאיות, ואז נעלמים. אין שמות, אין רשימות מעצר, אין עורכי דין, אין קשר, אף אחד לא יודע איפה הם, או אם הם בין החיים. מדיניות ההיעלמות הכפויה של הכיבוש כלפי עזה היום היא הצד השני של השמדה על אבות, kill it twice: once when it arrests her without charge, and once when it denies her existence and removes her name and identity and humanity.

מה שקורה בתוך הכלאים והמעצרות אינו רק הפרה של אמנות בינלאומיות או חציית החוקים, אלא הוא המשך למהות הפרויקט הקולוניאלי הישראלי: פרויקט המבוסס על הכנסת קיום הפלסטין, ושבירת רצונו, והכפפתו בכוח או מחיקתו בשתיקה.

אך האסירים הללו, رغم הכל, לא נשברים, גופם רפוי, וליבם כבד בעצב, אולם נשמתם עדיין נלחמת, עמידתם מאחורי הסורגים היא עדות לכך שהעם הזה אינו מוותר, ושהזרע של הכבוד באדמה אינו ניתן לנשוך על ידי השרשראות משורשיו.

מאחורי הקירות השקטים, צועקות הנשמות שלא ראינו, שלא שמענו את שמותיהן, צועקות בכאב שלהן בשם מולדת שלמה, בכל צינוק יש לב פועם הממתין לחירות, ובכל גוף רזה יש סיפור עמידה, ובכל זאת לא נפל אלו, אלא עשו מהרעש התנגדות, ומן השרשרות שירי חירות.