מגעים מכריעים או טקטיקה חדשה.. מה השתנה ביומיים של "פרויקט החירות" במצר הורמוז?

SadaNews - ההודעה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על עצירת "פרויקט החירות", שהיא מבצע צבאי להנחות אניות במצר הורמוז, ואישור מזכיר המדינה שלו מרקו רוביו על סיום המבצעים ההתקפיים במבצע "הזעם האדיר" מעוררים שני שאלות דחופות: מה השתנה ביומיים? והאם זה משקף את קרבת המשא ומתן לרגע מכריע שישים קץ למלחמה לחלוטין או שמא מדובר במבחן זמני במסלול של עימות פתוח?

"התקדמות משמעותית"

טראמפ הכריז על עצירת "פרויקט החירות" יומיים לאחר שהחל, והסביר שההחלטה התקבלה במטרה להעניק הזדמנות להשלמת פרטים לקראת הסכם אפשרי עם איראן, והצביע על "התקדמות משמעותית" לעבר הסכם כולל.

בעוד שטראמפ לא סיפק מסגרת זמן לעצירה זו, הוא אישר שהצעד הוא זמני ולא פוגע מהותית בנוגע לסגר הימי המוטל על טהראן, אלא יישאר בתוקף בכל הכוח.

טראמפ קישר את ההתפתחות הזו להצלחה הצבאית ולהתקדמות לעבר הסכם כולל, כשהוא מציין שההחלטה התקבלה בתגובה לבקשה ישירה מפאקיסטן וממדינות אחרות שלא ציין, במסגרת ניסיונות התיווך הבינלאומיים להפחתת המתיחות ולהפסיק את המלחמה.

יתכן שההודעה האמריקאית הזו מסמלת נסיגה זמנית מ"הצברת כוחות במצר הורמוז", דבר המאפשר את האפשרות להמשך סבב נוסף של מגעים באיסלמואבאד עם תקוות גדולות להשגת פריצת דרך פוליטית.

כמו כן, הטון של טראמפ מגלה שהשינוי אינו פוגע מהותית בעמדה האסטרטגית האמריקאית אלא משקף מחדש את סדרי העדיפויות, כאשר וושינגטון רואה בضغط הצבאי המוגבל כאלטרנטיבה לשיפור התנאים במשא ומתן ולא כחלופה למסלול הדיפלומטי, על פי מספר דיווחים עיתונאיים.

"סיום הזעם"

מנגד, מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו אישר כי ארצות הברית סיימה את השלב ההתקפי שלה במבצע "הזעם האדיר" ועברה לשלב הגנתי.

הוא הדגיש שהשינוי הזה אינו מצביע על הפחתת הכוננות הצבאית, והסביר שהמטרה העיקרית של "פרויקט החירות" היא לסייע לאניות שנתקעות וצוותיהן במצר הורמוז, תוך הדגש שכוחות אמריקאיים "יגיבו בעוצמה" אם יותקפו.

הצהרותיו של רוביו מצביעות על כך שוושינגטון שואפת לבסס הפסקה מעשית של התקפות ישירות תוך שמירה על היכולת להגיב, דבר המחזק את ההשערה שהשינוי הצבאי קשור למסלול מגעים פעיל אך שאינו מוביל לתוצאות למרבה הצער עד כה.

כמו כן, הקריאה הפומבית שלו לאיראן להגיע לשולחן המשא ומתן מצביעה על כך שהממשל האמריקאי רואה חלון דיפלומטי פתוח אך עדיין לא הגיע לנקודת ההחלטה, כפי שמסתמן מעמדות והצהרות.

מנגנון איראני

מנגד, איראן הודיעה על הקמת מנגנון חדש לניהול מעבר אניות במצר הורמוז, מה שמצביע על רצונה להטיל واقع חדש במעבר החיוני הזה.

הנשיא של מועצת השורא מוחמד באכר גאליבף אישר כי טהראן טרם החלה בהסלמה מקיפה והאשים את ארצות הברית ובעלי הברית שלה בסיכון הניווט הימי.

הצעדים האיראניים וההתראות של משמרות המהפכה מעידים שטהראן רואה במצר קלף לחץ פוליטי וביטחוני בו זמנית תוך שימת דגש על הימנעות מעימות פתוח. התנהגות זו משקפת נכונות למשא ומתן אך מעמדת אכיפת תנאים ולא מהעמדה של נסיגה.

מנגד, פרופסור ליחסים בינלאומיים חוסין רויורן טוען כי נסיגתו של הנשיא טראמפ מ"פרויקט החירות" במצר הורמוז הייתה כפופה לירי האזהרה האיראני שהניא את המשחתות האמריקאיות מלהטיל מצב חד צדדי. הוא תיאר את המהלך האמריקאי כ"הרפתקה כושלת".

רויורן חשף כי טהראן פתחה אתר לתיאום "מעבר בטוח" עבור האניות השבויות ישירות עם משמרות המהפכה, וכי איראן לא ניזוקה מהמבצע בו האשימה את וושינגטון בתקיפת סירות דיג אזרחיות וטענה שקר שהיא מטרות צבאיות כדי להסתיר את נסיגתה בשטח.

נתוני המשא ומתן

הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שהמה השתנה הוא רמת ההתמודדות ולא מהות העימות, כאשר וושינגטון עצרה את המבצעים ההתקפיים ואיראן לא החלה בהסלמה מקיפה, אבל שני הצדדים ממשיכים להחליף מסרים.

עד כה, המגעים לא הניבו פריצת דרך משמעותית, שכן התקיימה רק סבב אחד של שיחות באיסלמואבאד, ונכשלו הניסיונות להמשיך אותן בצורה סדירה.

עם כך שטהראן מאשרת שהמגעים הפקיסטניים נמשכים, והיא פועלת דיפלומטית לכיוון סין, נראה כי ערוצי השיח פתוחים אך לא הגיעו עדיין להסכם סופי או למסגרת מחייבת שתשים קץ למלחמה.

מיקום מחושב?

ניתן לומר שעצירת המבצע הצבאי אינה משקפת התקרבות ברורה לסיום המלחמה, אלא משקפת שלב של repositioning מחושב מצד שני הצדדים.

המגעים נראים פעילים אך אינם מכריעים עד כה נוכח המשך כלים הלחץ הצבאיים והפוליטיים. בעוד מצב זה מעניק הזדמנות להימנע מהסלמה מיידית, הוא שומר על עתיד העימות תלוי ביכולת הדיפלומטיה להמיר את ההפסקה הזמנית להסדר קבוע.

כמו כן, זו אינה הפעם הראשונה שבה הצהרות אמריקאיות חוצות בין האיום בפתרון דיפלומטי לחזרה לשפת מלחמה, ולא התחנה הראשונה שבה שני הצדדים מחליפים האשמות על הקשיחות במוזגים והצגת דרישות מופרזות במשא ומתן.

בהקשר זה, כתב עיתון הוול סטריט ג'ורנל כי המשבר הנוכחי מתרחש בתוך מסגרת רחבה יותר של hesitancy המאפיינת את הגישה של הנשיא טראמפ, בין שתי נטיות מתנגדות; הראשונה מושתת על הטלת "עונש קשה" על איראן בשל חוסר הנכונות שלה לחזור מתוכניתה הגרעינית על פי הראייה האמריקאית, והשנייה שואפת להימנע מהסלמה גדולה שעלולה להחזיר את ארצות הברית למרכז מלחמה חדשה במזרח התיכון.

העיתון מצטט בכירים שטוענים כי טראמפ אינו מעוניין לחזור למבצע רחב של התקפות אוויריות, מעדיף לסיים את המלחמה ולמנוע את ההתקדמות הגרעינית האיראנית באמצעות מסלול משא ומתן, אך ההתפתחויות במצר הורמוז צמצמו את טווח התמרון שלו, שכן לאחר התקיפות נגד אניות אמריקאיות ואלו המסחריות הוא עמד בפני שתי אפשרויות, ששוללות אחת את השנייה:

או להגיב צבאית עם כל הסיכונים הכרוכים בהדלקת עימות מחדש.

או להתעלם מההסתה האיראנית ולהתמיד בדיפלומטיה עם מה שעשוי לנבוע מכך כהצטיירות עכבת מול טהראן.

על פי העיתון, טראמפ ניסה להכיל את המבוי הסתום הזה באמצעות הצגת ההסלמה כמוגבלת, ותיאר מה שמנוהל כמלחמה קטנה או מפנה קטן, תוך הדגשת שהוא מתווך מעמדה של כוח שמאפשרת לו להגיע להסכם טוב וביסוס עליונות צבאית אמריקאית.

המקור: אל-ג'זירה + סוכנויות