איך סרטן המעי הגס הופך לעותק המסוגל לחדור לכבד?

SadaNews - הסרטן לא נראה מסוכן רק בגלל שהוא גדל בתוך הגוף, אלא גם כי לפעמים הוא יודע איך לצאת מהמקום שלו. במקרה של סרטן המעי הגס והקטן, המחלה יכולה להתחיל בדופן המעי, אך הרגע הקריטי מתרחש כאשר כמה תאים מצליחים להיפרד מהגידול המקורי, להיכנס לזרם הדם, ואז להגיע לכבד ולבנות גידולים חדשים שם.

המסע הקטן הזה בגודלו, הגדול בסכנתו, הוא מה שהופך חלק מהמקרים של סרטן לקשים יותר לטיפול. מעבר סרטן המעי הגס לכבד אינו אומר רק מיקום חדש למחלה אלא כניסה לשלב מורכב יותר, שבו שליטת על הגידול הופכת לקשה יותר, ותוכנית הטיפול דורשת ניתוח ותרופות מדויקות ומעקב ארוך.

ארגון הבריאות העולמי מצביע על כך שסך ההרשמות לסרטן המעי הגס והקטן בשנת 2022 עמד על כ-1.9 מיליון מקרים חדשים ויותר מ-900 אלף מקרי מוות ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד מסוגי הסרטן הקשים ביותר בעומס על הבריאות הציבורית, והסיבה השנייה למקרי מוות הקשורים בסרטן בעולם. הארגון מדגיש כי הבדיקה המוקדמת וזיהוי הגידולים לפני הפצתם נשארים מהכלים החשובים לצמצום התמותה.

הפצת התאים

במצב הזה, הגיעה מחקר חדש ממדענים באוניברסיטת ויל קורנל לרפואה (Weill Cornell Medicine) ומכון מסצ'וסטס לטכנולוגיה, כדי להאיר שאלה: למה חלק מתאי סרטן המעי הגס הופכים לתאים המסוגלים להגר ולהתפשט, בעוד תאים אחרים נשארים מוגבלים לגידול המקורי?

המחקר, שהוצג באתר ScienceDaily, מצביע על כך שהסוד עשוי לא להיות רק במוטציה גנטית חדשה, אלא בשינוי האופן שבו הגנים פועלים בתוך התא.

המפתח כאן הוא גורם שכתוב GATA6. אפשר לפשט את תפקידו בכך שהוא דומה ל"שומר הזהות" בתוך תאי המעי; הוא מסייע להם לשמר את טבעם ותפקוד המקורי שלהם.

כאשר רמות הגורם הזה יורדות, התאים הסרטניים מתחילים לעזוב את הזהות הרגילה שלהם, ולהפוך למצב פרימיטיבי וגמיש יותר, הדומה במידה מסוימת לתאי גזע בעלי יכולת הסתגלות ותנועה.

הגמישות הזו נקראת מדעית "פלסטיות תאית (Cellular Plasticity)", ובגוף הבריא, היא עשויה להיות מועילה; היא מסייעת לתאים לתקן רקמות לאחר פציעות או להסתגל למתח. אך בסרטן, היתרון הזה יכול להפוך לסכנה. כי תא המפך להיות גמיש יותר עשוי להפוך ליכול לברוח מהמקום שלו, לשרוד בדם, ואז להתמקם באורגן חדש.

במחקר הזה, התבססו החוקרים על דגמים של דמוקי גידול (Tumor Organoids), שהם אוספים תלת-ממדיים של תאים סרטניים המגודלים במעבדה ומחקים כמה מאפיינים של הגידול האמיתי, ואז נטועים את הדמוקי הללו במעיים של עכברים כדי לעקוב אחרי שלבים מוקדמים שבהם התאים מקבלים את היכולת לעבור. הם גילו שהירידה ב-GATA6 הייתה קשורה להופעת תאים שיש להם יכולת רבה יותר להגיע לכבד ולהקים גרורות חדשות.

החשוב הוא שהסרת GATA6 בדגמים החייתיים הגדילה את העומס של הגרורות הכבדיות, בעוד שאין השפעה רבה על גידול הגידול המקורי עצמו. זו נקודה משמעותית מאוד; היא אומרת שהסכנה לא תמיד נמדדת בגודל הגידול או במהירותו, אלא לפעמים במה שקורה בתוך התא בשינוי הזהות וההתנהגות.

החוקרים גם הבחינו שהתאים שאיבדו GATA6 נוטים להמיר את מצבם ממצב חיובי של אינדיקטור LGR5 למצב שלילי לאינדיקטור הזה, מצב שלפני כן קישרה מחקרים קודמים עם יכולת גבוהה יותר להתחיל גרורות כבדיות. במילים פשוטות, אנו לא מדברים רק על גידול שמתרחב אלא על תאים שלומדים כיצד להיות יותר מוכנים לעזוב.

הממצאים האלו פותחים דלת חשובה לרפואה מדויקת. אם בעתיד יתברר שהירידה ב-GATA6 יכולה להיות סימן לצטונטה של הגידול, זה עשוי לסייע לרופאים לזהות את המטופלים שזקוקים למעקב מדוקדק יותר או טיפול אינטנסיבי יותר עוד לפני שהגרורות יופיעו בבירור.

כמו כן, זה עשוי להניע את החוקרים לפתח טיפולים שאינם ממוקדים רק בהרג התא הסרטני, אלא מונעים ממנו לנטוש את זהותו ולהיכנס למצב הגמיש המעניק לו את היכולת להתפשט.

צעד מעודד

אך חשוב שלא להפריז, כי מחקר זה לא מציע טיפול מוכן עבור חולי סרטן המעי הגס, ואינו אומר שהבדיקה של GATA6 תהפוך מחר לחלק מכל הפרוטוקולים האבחוניים. זהו צעד מחקרי חשוב כדי להבין את המכניזם של המעבר, ועדיין נדרש מחקרים רחבים יותר, ובחינת ההיתכנות של השימוש ב-GATA6 כסימן או מטרה טיפולית בבני אדם.

הערך האמיתי של המחקר הוא שהוא משנה את הדרך שבה אנו חושבים על סרטן. במקום להתמקד רק בשאלה המסורתית: איזו מוטציה יצרה את הגידול? השאלה החדשה היא: איך התא משנה את אישיותו? ומתי הוא נטוש את זהותו השקטה ויהפוך לנוסע מסוכן בדם?

המקור: העיתונות הזרה