קלייב קרוק: מלחמת איראן מעלה את הסיכונים לכלכלה האמריקאית לרמה "חמורה"

סדא ניוז - ההחלטה חסרת התקדים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפגוע באיראן, והסיכון להצית סכסוך רחב יותר במזרח התיכון, מחריפים את מידת הסיכון העומדת בפני הכלכלה האמריקאית מ"גבוה מאוד" ל"חמור". הטלטלה החדשה הזו אינה מגיעה לבד, אלא מוסיפה לחצים נוספים לסדרת האתגרים הגדולים שהכלכלה מתמודדת איתם, מה שמפחית את הסיכויים שלה לצאת מהשלב הזה ללא נזק.

הסיכון המיידי הוא הסיכוי לירידה חדה בשווקי ההון שתצא מכלל שליטה. ובפועל, תיקון כזה היה צפוי מזה זמן, בהתחשב בהערכת היתר הברורה של מניות אמריקאיות, והעול שמטילים המיסים שציווה הממשל על הכלכלה, לצד הפיחות בתחזיות הפיננסיות הציבוריות והמשכו של האינפלציה ברמות גבוהות. וכעת מתווסף לכך הסיכוי לזינוק חמור במחירי האנרגיה, השפעה על זרימת הסחר, והגברת ההתפרעויות הפוליטיות ברחבי העולם.

האינפלציה האמריקאית עדיין גבוהה

נתוני האינפלציה שפורסמו בשבוע שעבר אכן היו מדאיגים. מדד מחירי היצרנים הבסיסי, אשר אינו כולל מזון ואנרגיה, עלה ב-0.8% בינואר, רמה גבוהה בהרבה מהצפוי. רכיבי מדד זה נכנסים למדד המועדף על הפד למדידת אינפלציה, שהוא אינדקס הוצאות הצריכה האישיות הבסיסי, שהגיע ל-3% במהלך השניים-עשר חודשים שהסתיימו בדצמבר, הרבה מעל היעד של הפד העומד על 2%. כמו כן, מכון ניהול האספקה הראה ביום שני ראיה נוספת לעומסים המחירים, כאשר ציין כי מחירי חומרי הגלם בתעשייה עולים בקצב המהיר ביותר מאז 2022.

אם הזינוק במחירי האנרגיה יביא לגל אינפלציה חדש, הוא יוסיף לבעיות הלחץ הקיימות. מחירי האנרגיה עלו עם תחילת המתקפות על איראן, וניתן לצפות כי מחיר הנפט עשוי לעלות על 100 דולר לחבית, בהשוואה לכ-65 דולר טרם תחילת ההתקפה. וכפי שתמיד ישנה תסריט אופטימי: אם הקמפיין יסתיים במהרה ותוקם ממשלה חדשה בטהרן, הסיכון לסכסוכים עתידיים עשוי לירד והאמון בתשתית האנרגיה העולמית עשוי להשתפר, מה שעלול להנחית את מחירי הנפט לרמות נמוכות יותר מאלה שהיו לפני המלחמה. אך אם הסכסוך יתמשך ויתרחב, ותחנות הכוח יוטלו למתקפות מתמשכות, או שנמל הורמוז ייסגר, מחיר של 100 דולר לחבית עשוי להיות הערכה אופטימית יותר מדי.

רוח המדד של אינפלציה מגודלת ריחפת שוב

הד Echoes משנות ה-70 של המאה הקודמת: עלייה ממושכת במחירי הנפט תוביל למצב של אינפלציה מלווה במיתון, כלומר עלייה באינפלציה בשילוב עם האטת הצמיחה, משוואה שהפד מתקשה להתמודד עמה. נכון שהמדינה הפכה היום מייצאת נפט נטו, מה שעשוי להקל על ההשפעה על הצמיחה המקומית לעומת מה שקרה בעבר, אך ההשפעה תהיה עדיין עולמית, והשפעתה הנקודתית על הכלכלה האמריקאית תישאר אינפלציונית ומעכבת את הצמיחה בו זמנית, נוסף על כך היא תחריף את הלחצים האינפלציונים הקיימים.

תסריטים שליליים כאלה מעוררים שאלות לגבי אפשרות המדיניות הפיסקלית לספוג את הטלטלה. והשאלה היא אם לארה"ב עוד יש יכולת כזו, היא שאלה המאופיינת בספק גדול. גם לפני שבית המשפט העליון ביטל את המיסים שהטילה הממשל לפי מה שמכונה מדיניות "הטיפול ההדדי", תחזיות ההלוואות הציבוריות כבר התקרבו לתקרות המרביות. כי הגירעון בתקציב בשיעור של 6% מהתוצר, למרות שהכלכלה אינה סובלת מאבטלה גבוהה וריביות יציבות יחסית, פירושו כי החוב הלאומי - שמתקרב לרמות שיא - ימשיך לגדול במהירות רבה יותר מהכלכלה. זהו הגדרה מעשית לדו"ח המוכר בשם "אי-הצמדות".

ההחלטה לבטל את המיסים פוגעת בהכנסות הממשלה

הביטול של בית המשפט לשימוש הממשל בחוק הסמכויות הכלכליות החירומיות הבינלאומיות (IEEPA) יפגע בממשלה בהכנסות צפויות של כ-150 מיליארד דולר בשנה, סכום העולה במעט על מה שניתן היה לגבות על ידי העלאת כל שיעורי מס הכנסה באחוז אחד. הממשלה עלולה גם להתקשות להחזיר את המיסים שכבר נגבו. כדי לפצות על החוסר הזה, טראמפ הכריז על הטלת מכסים חדשים של 10% שיתגברו ל-15% לפי סעיף 122 של חוק הסחר משנת 1974, והוא הבטיח לערוך "חקירות" חדשות שיכולות להוביל להטלת מסים נוספים מכוח סמכויות אחרות, צעדים המסכנים את הסכם הסחר שנחתם עם מספר שותפים. בקיצור, פסיקת בית המשפט מבטיחה שתי דברים: הכנסות נמוכות ממה שהיה צפוי ורמת גבוהה יותר של אי ודאות לגבי מערכת המיסים בעתיד.

עם זאת, המיסים המוטלים לפי סעיף 122 אינם יכולים להתבצע יותר מ-150 ימים מבלי אישור הקונגרס. כמו כן הם ככל הנראה אינם חוקיים, שכן הנימוק שלהם - טיפול ב"בעיות יסודיות של תשלומים בינלאומיים" כמו הגירעון הניכר במאזן התשלומים - אינו חל למעשה על ארה"ב. נכון שלארה"ב יש גירעון גדול בחשבון השוטף, אך הוא ממומש על ידי עודף דומה בחשבון ההון, מה שאומר שאין "גירעון במאזן התשלומים" במובן המסורתי של המונח. כמו כן, הסמכויות האחרות המיועדות להטלת המיסים גם הן נתונות בספק חוקי, שכן הן בדרך כלל תלויות בהזדקקות דחופה להפרעה בסחר, טענה קשה להוכחה כיום.

אי הוודאות.. מכה חותכת?

ולמרות זאת, נראה כי הקונגרס אינו מדאגה רבה מהשימוש הרחב הזה בסמכויות המסחריות על ידי הנשיא. לאחר שהעניק לבית הלבן סמכויות מוגבלות תיאורטית, הוא כעת צופה מהצד כאשר נשמעות הכרזות חירום מפוקפקות אחת אחרי השנייה. אך התביעה המשפטית, יחד עם גישה זהירה של בית המשפט העליון, החלה לשחק את התפקיד שציפו שהקונגרס יבצע. ההחלטה האחרונה חושפת את השבריריות של האסטרטגיה המיסויית הרחבה של הממשל. כל עוד לא ניתן לסמוך על המיסים המוטלים על היבוא כמקור הכנסות, וככל שהקונגרס לא נאלץ להתמודד ברצינות עם ניהול התקציב, הפער בהכנסות יתרחב ואי הוודאות المالي תישאר בשיאה. כתוצאה מכך, וושינגטון עשויה למצוא את עצמה עם מרווח כספי מוגבל מאוד - או חסר - כדי להתמודד עם כל טלטלה כלכלית משמעותית על ידי הפחתת מיסים והגברת ההוצאות הממשלתיות.

ובסופו של דבר, אי הוודאות הבלתי נדלה עשויה להיות המכה החותכת. ברגע מסוים עשוי האמון להיבחן שוב, ופתאום הכול מתחיל לקרוס. השאלה היא: עד כמה הכלכלה האמריקאית, על כל נקודות החוזק שלה, יכולה לשאת את כמות התסיסה הזו? המדיניות המסחרית והתקציבית שאימץ ממשל טראמפ הייתה אכן הימור מסוכן שיכול להוביל למשבר כלכלי. עם המתקפות על איראן, נראה כי בית הלבן החליט פעם נוספת להכפיל את הסיכון הזה.