ריסוס אף נגד גודש: הקלה זמנית שעשויה להפוך להתמכרות

סדנאוז - רבים פונים לתרסיסי אף לשחרור גודש כדי להימלט מלילות ללא שינה שנגרמים מהצינון והסתרת האף, אך רוקחים מזהירים שהפתרון המהיר הזה עלול להפוך למלכודת בריאותית שקשה לחמוק ממנה.

ועלונים תורניים מצורפים לתרסיסים הללו מצביעים על הצורך שלא להשתמש בהם יותר משבעה ימים רצופים, אך הרוקח אלכסנדר שמיץ סבור שהזהירות צריכה להתחיל מוקדם יותר, וממליץ להפסיק את השימוש לאחר ארבעה עד חמישה ימים בלבד, ולהחליף את זה לתרסיסים לחות שמבוססים על מים מיום הים.

שמיץ מסביר את האזהרה הזו ביכולתה של הממברנה הרירית שבאף להסתגל במהירות לחומרים הפעילים המפחיתים גודש, הפועלים על התכווצות כלי הדם ברפידות האף, מה שמוביל עם הזמן לתלות הגוף בהם.

ואומר "בשלב מסוים אדם לא יכול לנשום ללא התרסיס, ולכן הוא דואג לשאת אותו איתו באופן קבוע".

הרוקח מאשר שהוא נתקל באופן תדיר במקרים של אנשים התלויים לגמרי בתרסיסי אף, ומציין שהפסקת השימוש לא קלה, כי הצורך הבסיסי לנשום מקשה על המצב.

לא רק שהנזק בשימוש ממושך מתבטא בתלות, אלא שהשימוש המוגבר בתרסיסי גודש גורם ליובש בממברנה הרירית של האף, מה שמגביר את הסיכון לדימומים ומגדיל את הסיכון להידבק בזיהומים, כתוצאה מירידת יכולת האף לבצע את תפקידיו המגנים הטבעיים.

לגבי דרכי ההתמודד עם התלות הזו, שמיץ מסביר שאחת מהעצות הנפוצות היא לעבור בהדרגה לתרסיסי ילדים עם ריכוז נמוך יותר של החומר הפעיל, לפני לעבור מאוחר יותר לתרסיסי מים מיום הים ללא חומרים רפואיים כלל.

אך השיטה הזו לא מצליחה עם כולם, במיוחד עם אלה הסובלים מתלות בתרסיסים במשך שנים רבות, ובמקרים כאלה, שמיץ ממליץ לבקש עזרה מרוקחים, שם ניתן להפחית את ריכוז התרסיס בהדרגה ובצעדים מדויקים מאוד עד שהמשתמש בסוף יגיע לתרסיס מים מיום הים בלבד.

שמיץ מסיים באישור שתרסיסי מים מיום הים אינם נושאים סיכון לתלות, מכיוון שהם ממוקדים אך ורק בהמשך לחות הממברנה הרירית, מה שהופך אותם לאופציה בטוחה לשימוש ממושך.